שאלה: זו לא השנה הראשונה שאני מגיע ליום כיפור בהרגשה של צבוע. אותו נוהל קבוע חוזר: מתחרטים, מתוודים, מבקשים סליחה… אבל בינינו, וכי מחר לא נחזור להתנהג בדיוק כמו קודם? הרי בשנה שעברה ‘חזרנו בתשובה’ בדיוק על אותם חטאים, לא? אני לא יכול להשתחרר מההרגשה שאנחנו סתם עושים ‘הצגה’ רק כדי לעבור את ימי הדין בשלום? ומילא על אנשים עוד אפשר ‘לעבוד’, אבל על הקב”ה?!
תשובה: שלום לך.
קודם כל העובדה שאתה רוצה באמת להשתנות וחיסרון בכנות מפריע לך, היא בעצמה מעידה יותר מכל שאינך צבוע.
ובכל זאת, אתה שואל שאלה אמיתית ומגיעה לך תשובה בהתאם. האם יום הכיפורים אינו איזו מין “הצגה” של הפגנת צדיקות זמנית וחולפת, רק כדי לזכות בדין?!
בעיניי יום כיפור דומה למצב של מלחמה. כן, מלחמה. אני מניח שלא אחדש לך כשאומר שבעם שלנו יש הרבה חילוקי דעות. כל כך הרבה מפלגות, חיכוכים וויכוחים. ימנים ושמאלנים, דתיים וחילונים, אשכנזים וספרדים, עולים וותיקים (והרשימה עוד ארוכה…). לצערינו לפעמים המחלוקות מחריפות עד לכדי תחושה של שנאה. עד שמגיע רגע של אמת. רגע בו שמים בצד את כל הוויכוחים והמריבות ונזכרים באמת הפשוטה והבסיסית ש”אנשים אחים אנחנו”, עם אחד, נשמה אחת. מלחמה, היא רגע כזה, בו האויב שמבחוץ גורם לנו להסיר את הקליפות ולחשוף את האחדות שמסתתרת בתוכנו פנימה. ואז אין עוד התחשבנויות קטנוניות. יוצאים כאיש אחד בלב אחד, במסירות נפש למען עם ישראל.
גם יום כיפור הוא רגע כזה. מה שנכון לגבי הקשר בתוך עם ישראל, נכון גם לגבי הקשר בינינו לבין ריבונו של עולם! לכל יהודי יש נשמה אלוקית טהורה, בעומק ליבו הוא רוצה להיות טוב, ישר, לעשות באמת את רצון ה’. אלא שרוב השנה זה לא תמיד מצליח לנו. יש ניסיונות ופיתויים, יש קשיים ויש שיגרה. נופלים, מסתבכים ו…חוטאים. יום כיפור הוא הזמן בו אנו מסירים את המסכות וחוזרים להיות טובים וטהורים כמו שאנחנו באמת. אז מתברר ששאר השנה זוהי ההצגה, בה אנו מתנהגים בצורה משונה, לא כמו ה’אני’ האמיתי שלנו.
אנו מתפללים לה’ שהרגע הגדול הזה לא יהיה חד פעמי אלא יפעל כמנוף שירים ויקרין על שאר השנה שלנו. אין לי ספק שאם תבדוק היטב איפה אתה עומד היום לעומת יום כיפור שעבר תגלה תחומים בהם השתפרת והתקדמת באופן משמעותי. אלא מה, אתה עוד לא מושלם? נהדר! בשביל זה קיבלת מאלוקים הזדמנות לשנה חדשה מליאה צמיחה והתקדמות. בהצלחה!
גמר חתימה טובה
