ביום אביב בהיר סערה המדינה לרגל הגילוי המזעזע: במספר בתי חולים בישראל קיימת הפרדה בין יולדות יהודיות לערביות, ומשכנים אותן בחדרים נפרדים. זעקות השבר על ה”גזענות” וה”אפליה” הרקיעו שחקים, והגדיל לעשות ח”כ מיקי רוזנטל שהזדעק בלהט “בושה! זה ממש כמו שעשו ליהודים בגרמניה”.
טוב, ילדים, אז לכל מי שנהג לישון בשיעורי ההיסטוריה בתיכון, קבלו עדכון מרענן: אם עד כה הייתם בטוחים שבגרמניה הנאצית הובילו יהודים למחנות השמדה ושרפו אותם בכבשנים, טעות בידכם. בעצם הם זכו לאותו טיפול מסור ויחס מכבד כמו הגזע הארי, רק שזה נעשה בחדרים מפוארים נפרדים בהמשך מסדרון המחלקה.
אבל בואו ונניח רגע להשוואות היסטוריות מופרכות וננסה להתמקד בהווה. למה?! מה גורם ליולדות יהודיות כה רבות לבקש בנימוס מהאחות לשכן אותן בחדרים נפרדים? ומדוע בתי החולים נענו בטבעיות למשאלתן ולא ראו בה עוול גזעני?
התשובה פשוטה. לא גזענות היא המניע כאן אלא הפחד. לא אפליה היא הסיפור, אלא בקשה אלמנטארית לשקט נפשי.
כי הרי אין דבר שיולדת זקוקה לו כדי להתאושש מהאירוע המטלטל שחוותה, כמו רוגע ושלווה. הרתיעה שלה מלהיות צמודה לגברת קוואסמה ולמשפחתה המבקרת, מובנת מאין כמותה. כי נרצה או לא, המספרים מדברים בעד עצמם: 67% ממעשי הרצח בישראל מבוצעים בידי ערבים. פי שניים מתאונות הדרכים הקטלניות התרחשו כשמאחורי ההגה ישב נהג ערבי. תופעות של אלימות, גניבה, החזקת נשק ופריעת חוק מצויות במגזר הערבי באחוזים גבוהים לאין שיעור מאשר באוכלוסיה הכללית. כל אלו הן עובדות ידועות ומפורסמות, כשעדיין לא אמרנו אף מילה על גל הטרור האחרון…
נסו רק לדמיין מה עובר במוחה של יולדת מותשת וחלשה לנוכח זרם המבקרים דוברי הערבית הפוקד את שכנתה לחדר, כשהיא זוכרת שחלק לא מבוטל מאלו ששלפו בשבוע האחרון את סכין הרצח והחלו לטבוח את כל מי שנקרה בדרכם, היו מוכרים לסובבים שלעיתים אף היו מקור פרנסתם? האם חייבים להכריח יולדת עייפה וכאובה המטופלת בתינוק חדש, להתמודד עם עוד חרדה שתשתולל אצלה בלב?!
לו בתי החולים בישראל היו טורקים את הדלת בפני היולדות הערביות ומותירים אותן להתייסר בציריהן וללדת על המדרכה, הרי שהיתה זו גזענות צרופה והיינו מתנגדים לה בכל תוקף. אבל שלא נתבלבל לרגע – המקום הטוב ביותר במזרח התיכון עבור ערבי לקבל טיפול רפואי – הוא בבית חולים יהודי! רק בישראל הוא יזכה לשירות מלא, מקצועי ואדיב. רק לשם השוואה, יהודי חולה שהיה נקלע בטעות לבית חולים ברמאללה, תוך מספר דקות לא היה זקוק עוד לרופא. בחיים.
ולכן למרות חגיגת הגינויים הצבועה והלינץ’ התקשורתי שעשו לח”כ סמוטריץ’, רוב הציבור בישראל הזדהה עמוקות עם דבריו. סוף סוף בא כאן הילד שהכריז “המלך עירום”, גם אם לאנשים מסוימים קשה לשמוע את האמת הזו.
לא אפליה יש כאן אלא הפרדה.
לא התנשאות על יולדות ערביות, אלא התחשבות ביולדות יהודיות.
לא גזענות אלא בטיחות.
ומעל הכול – זכות בסיסית של יולדת להניח את הראש על הכרית ולעצום עיניים בשלווה בימים כה סוערים.
ולסיום, האם הפרשיה האחרונה לא מזמינה לחשבון נפש עמוק? בוודאי. אך הראשון שצריך לעשות אותו הוא אותו מגזר שכל כך מקבל וכל כך מיילל, שרגיל לקלל ולהמשיך לזלזל. האם נעצרתם פעם אחת כדי לשאול את עצמכם האם יכול להיות שאת הפחד והחרדה מפניכם אתם פשוט הבאתם על עצמכם?!
המאמר יפורסם בעיתון ‘בשבע’
