אבא ואמא, רציתי לומר לכם…

"אמרת לי אתמול, אבא, שכבר אי אפשר להכיר אותי. שמשהו לא טוב עבר עלי ואתם לא מזהים את הילד שהכרתם כל השנים. מה אני אגיד לכם, שאתם צודקים? שגם אני לפעמים מסתכל במראה ולא מזהה את מי שאני רואה שם?" - מכתב אישי מנער להוריו

"יצאתי אתמול בערב בהרגשה רעה מהשיחה שלנו. בעצם אנל'א יודע אם אפשר לקרוא למה שקרה בינינו שיחה. לי זה הרגיש יותר כמו דו-קרב. שני לוחמים שעסוקים בלצעוק ולפגוע אחד בשני מבלי שזה יוביל לאף מקום. אני מתאר לעצמי שגם אתם, כמוני, הלכתם לישון עצובים ומתוסכלים כשברור שככה אי אפשר להמשיך יותר…

עכשיו כבר יום חדש ואני יושב בחדר שלי ומנסה לכתוב לכם. המחשבות רצות לי בראש ובעזרת הדף אני מנסה לעשות בהן סדר, ולברר עם עצמי בשקט מה אני מרגיש בפנים.

אמרת לי אתמול, אבא, שכבר אי אפשר להכיר אותי. שמשהו לא טוב עבר עלי ואתם לא מזהים את הילד שהכרתם כל השנים. מה אני אגיד לכם, שאתם צודקים? שגם אני לפעמים מסתכל במראה ולא מזהה את מי שאני רואה שם?

לא רק אתם, אבא ואמא, לא יודעים 'לאכול' את הדבר הזה שקוראים לו גיל ההתבגרות, גם לי לפעמים הוא עושה קלקול קיבה. אני מרגיש מבולבל, נבוך ומסוחרר כמו איזה עלה קטן שהרוח משחקת בו. פעם בא לי נורא לרוץ לכיוון אחד, ולמחרת מושך אותי דווקא ההפך. יש דברים שאני חייב לנסות בעצמי גם כשאני יודע שזה לא טוב לי, גם כשברור לי שאתחרט על כך יום אחרי. לפעמים אני מרגיש כאילו זה חזק ממני, הדחף הזה להתנסות ולהרגיש בעצמי, ללמוד דברים בדרך הקשה. אתם מסוגלים להבין את זה? אני מודה. יש דברים שאני עושה פשוט כי אחרים עושים ויש כאלו שאני עושה אחרת, דווקא כדי להיות שונה מכולם. מה לעשות, ככה אני עכשיו. מה אני רוצה מכם, אתם שואלים? בתוך כל הים הסוער הזה, היה עוזר לי מאוד אם דווקא אתם תישארו רגועים ויציבים. אם תהיו בשבילי איזה עוגן שאפשר להיאחז בו בתוך הבלאגן שמציף אותי. גם אם לא בכל דבר אסכים אתכם, עצם זה שאתם אומרים את דעתכם בצורה עקבית, ברורה ומוסברת, עושה לי סדר ונותן לי כיוון. גם אם אני חוצה לפעמים את הגבולות שאתם מציבים לי, אני לא מתעלם מהם לגמרי. אני תמיד משתדל לשמור איתם על קשר עין גם אם לקחתי כמה צעדים הלאה.

בבקשה אל תתעצבנו מהתשובות האסאמאסיות  שלי, 'סתם', 'כלום', ו'סבבה' וגם לא מהשימוש הרב ב'כזה' ו'כאילו'. גם אל תאבדו את העשתונות מהמשפט הקבוע שלי: "נו, די אמא, תפסיקי לחפור". זאת השפה שלי גם אם לא בא לכם לעשות לה לייק. אם זה יגרום לכם להפסיק לשאול ולהתעניין בי, אתאכזב מאוד.

פה ושם אני קולט משהו מהנאומים וההטפות שלכם. אבל אתם יודעים מה הכי חזק? מה שאתם משדרים לי בעצם החיים שלכם. אם אתם טוחנים לי על ערכים ואידאלים אבל שולחן שבת שלנו נראה כמו מועדון רכילות שכונתי, ועניני כספים, פוליטיקה וסכסוכי שכנים הם המנה הראשונה, העיקרית והקינוח, אני קולט מצוין את המסר… כשאתה הולך, אבא, לשיעור דף יומי, קרוע אחרי יום עבודה, גם אם בסופו של דבר תירדם שם על הספר, זה מזיז לי משהו בלב לכיוון הנכון יותר מאשר אלף שיחות על חשיבות לימוד תורה.

ודרך אגב, כשאתם איתי עשו טובה והשקיטו את הסלולארי. במקום לתת לי נאום פתיחה של חמש דקות כמה אתם אוהבים אותי ושאני הדבר הכי יקר לכם בעולם, אולי פשוט תראו לי שזה נכון, אה? ולא, גם אל תציצו בצג לראות ממי השיחה כשאנחנו באמצע דיבור בינינו. זה משדר לי מסר גרוע על עד כמה השיחה הזו באמת חשובה לכם.

ואם כבר התחלתי אנצל את ההזדמנות לעוד בקשה קטנה אבל קריטית: אל תעירו לי בנוכחות אנשים זרים. יהיה לי הרבה יותר קל לקחת לתשומת ליבי אם תדברו איתי בשקט ובפרטיות. אם אתה יורד עלי, אבא, או אפילו סתם מעיר לי, לפני החברים שלי, אתה יכול להיות בטוח שאף מילה ממה שאמרת, ואפילו אם תהיה הכי צודקת בעולם, לא תיכנס לתוך הלב שלי.

אם קרה וטעיתם (כן, מה לעשות, גם לכם זה עלול לקרות), אל תחשבו שהתנצלות היא למטה מכבודכם. אם טעיתם בקשר אלי ופגעתם ללא הצדקה, התנצלות כנה תגרום לי להעריך אתכם מאוד. וגם ללמוד לעשות את זה יום אחד בעצמי.

גם אל תחששו לספר על הטעויות שלכם. לא אעריך אתכם פחות בגלל זה. להפך. אעריך את הכנות. אשמח גם לשמוע איך התגברתם עליהן ולאן זה הביא אתכם.

אשמח גם אם תשתפו אותי לפעמים בעולם שלכם. תשאלו מה דעתי על מה שקרה לכם, תתייעצו (אפילו ב'כאילו'). זה נותן לי הרגשה שאני אדם בוגר בעיניכם ושדעתי חשובה לכם.

ודבר אחרון, עשו טובה, תדאגו שהאינטרנט בבית יהיה מוגן. אני מתבייש לבקש מכם דבר כזה כדי שלא תתחילו לתחקר ולשאול, אבל אתם מספיק חכמים להבין לבד. כשהוא פרוץ – זה ניסיון מטורף! ועוד לא אמרתי מילה על מה שקורה עם הסמרטפון החדש שקניתם לי והולך איתי לכל מקום. כל הכסף שאתם משקיעים בישיבה התיכונית היוקרתית שלי עלול לרדת לטימיון בגלל החלקה של רגע אחד. רק אתם, עם כרטיס האשראי שלכם, תוכלו לבקש התקנת תוכנת סינון ואפליקציית הגנה. הן לא יעלימו את ההתמודדות אבל לפחות יהפכו אותה לשפויה יותר…

ובסופו של דבר, אבא ואמא, אחרי כל המריבות והכעסים שלנו, אני יודע שאתם אוהבים אותי ושתדעו שגם אני אתכם. שמרו על עצמכם בריאים ושלמים בשבילי. אני זקוק לכם. אין לי הורים אחרים מלבדכם.

ממני

הבן שלכם".

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *