השנה החדשה נפתחת בשני ימים גדולים ויקרים, אלא שלכאורה הם מופיעים בלוח השנה בסדר הפוך מן ההיגיון!
ראשון מגיע ראש-השנה. יום הדין! היום בו הקב”ה יושב על כיסא משפט, דן את כל באי עולם, וחורץ את דינו של כל אחד כפי מעשיו.
כעבור עשרה ימים מגיע יום הכיפורים. יום של כפרה והיטהרות. אנו מתוודים וחוזרים ומתוודים עשרות פעמים – אשמנו, בגדנו, גזלנו, על חטא שחטאנו לפניך… יש כוח מיוחד ביום הזה שמאפשר לנו להתכבס ולהתנקות מן החטאים – “כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם”.
אך כשמעמידים את שני הימים האלו זה מול זה נדמה שהיה הגיוני הרבה יותר שיום כיפור יגיע דווקא לפני ראש השנה. למה? כדי שקודם כל נתנער מן החטאים, ואז כשנהיה כבר זכים וטהורים נצליח לעבור את הדין בשלום ונזכה במשפט. מה הטעם להתחיל מן המשפט כאשר עדיין משא החטא רובץ עליך? מה ההיגיון שרק אחרי שכבר נקבע דינך אתה ‘נזכר’ לנקות את עצמך מן הלכלוך? תארו לעצמכם תלמיד שנקבע לו מבחן מכריע ביום רביעי. הוא ניגש אליו בזמן אך רק כעבור עשרה ימים הוא נזכר להתחיל ללמוד את החומר. הרי זו דרך מובטחת לכישלון במבחן….
קודם כל תפוח בדבש
כמובן שסדר הימים הוא מכוון ומדויק והוא חושף בפנינו את סוד הקשר העמוק בינינו לה’.
אם ראיתם פעם אדם שעומד לדין, ואפילו מדובר במשפט תעבורתי קל שבכל מקרה לא יוביל לעונש כבד, תראו אדם לחוץ, לעיתים אפילו מפוחד. אדם שעלול להתקשות להירדם בלילה בגלל המחשבות מה עומד להיות גזר הדין…
בראש השנה, לעומת זאת, אנחנו נראים אחרת לגמרי. מגיעים לבית הכנסת במיטב מחלצותינו ובפנים מחייכות. מברכים זה את זה לשנה טובה, אוכלים תפוח בדבש וכל האווירה אומרת שמחה וחגיגיות. וכי ככה נראה משפט?! כך מתנהג אדם שדינו עומד להיחרץ?!
ובכן, התשובה יכולה להיות חיובית כאשר השופט הוא לא אחר מאשר… אבא שלך. כשאנו באים לדין בראש השנה אנו לא עומדים בפני מישהו זר שעוין אותנו, שחפץ ברעתנו ומחפש כיצד להכשיל אותנו. אנו עומדים בפני אבינו שבשמים שאוהב אותנו ורוצה בטובתנו. אנו מגיעים ליום הזה אחרי שלושים ימים של חודש אלול, ימים בהם ‘המלך בשדה’, ימים של קירבה והשתוקקות – “אני לדודי (=אהובי), ודודי לי”. במובן מסויים דין כזה הוא בעצם ‘משחק מכור’ שסופו הטוב ידוע מראש. זו הסיבה שהשנה שלנו נפתחת דווקא בראש השנה, בתפוח בדבש, בשמחה, “כי חדוות ה’ היא מעוזכם” (נחמיה ח’). זה המסר של הקב”ה אלינו עם תחילת השנה.
לסיים את הניקיון
רגע אחד, ומה עם כל המעשים הרעים? ומה לגבי כל העוונות והקלקולים שיצאו מתחת ידינו במהלך השנה?
אין בעיה. לשם כך מגיע יום כיפור. זמן בו נוכל להתנקות ולהיטהר, להשליך מעל עצמנו את הלכלוכים ולתקן את הקלקולים. אך כל זה בא דווקא לאחר ועל גבי ראש השנה בו הונח היסוד – עצם הקשר המאיר, הקרוב והאוהב עם אבינו מלכנו.
חז”ל אומרים על הפסוק “לדוד ה’ אורי וישעי” – ‘אורי’ זה ראש השנה ו’ישעי’ זה יום הכיפורים. ראש השנה הוא כמין פצצת תאורה המאירה את השמים ומזכירה לנו את עומק האהבה והקשר עם ה’. השלב השני הוא יום הכיפורים שיש בו ישועה ממשא החטא המעיק הרובץ על האדם.
תגידו אתם, האם יש דרך טובה מזו להתחיל את השנה?
