השנה זה יהיה אחרת?

אין מצב שאתם לא מכירים את ההרגשה הזו.

שנה חדשה בפתח והלב מלא בציפייה.

חלומות, תקוות והחלטות חיוביות חגות בראש במחול אופטימי.

תפילה קסומה מתנגנת באוויר “שיפה ושונה תהא השנה אשר מתחילה לה היום”.

אלא שאז הוא מתפרץ פתאום ומקלקל את השמחה.

אותו קול קר וציני שטוען בעקשנות: “נו באמת, די עם השטויות. הרי זה לא ראש-השנה הראשון שלך וכל פעם מחדש אתה תקוע באותם חלומות. הרי אנחנו יודעים בדיוק מה יקרה. הזמן יעבור ובראש-השנה הבא שוב תמצא את עצמך באותה נקודה כשבעצם כלום לא השתנה…”.

ופתאום ההתלהבות נעלמת ותחושה של כבדות מעיקה הולכת ומשתלטת עליך.

קולו של היצר הרע

אז לפני הכול בואו ונעשה סדר. גם אם הטענות הנ”ל נשמעות נורא הגיוניות, מה שברור הוא שהן יוצאות ישר מפיו של היצר הרע. איך אני יודע? לפי התוצאה. אם בעקבותיהן אנחנו מרגישים חולשה, ריקנות וחוסר מוטיבציה, אין ספק שהן לא מגיעות מהמקום החיובי.

מה בכל זאת אפשר לענות עליהן?

למה יש לפעמים פער כל-כך גדול בין הרצונות והחלומות שלנו לבין המימוש שלהם?

יש כמה תשובות לשאלה הזו, וחשוב לנו להכיר אותן היטב כדי שהשנה הבאה תהיה בעז”ה טובה ואיכותית יותר.

אבנים שחקו מים

ראשית, צריך סבלנות. יש דברים בחיים שצומחים לאט, בהתפתחות תהליכית. נכון שבדור המיקרוגל והסמס קשה לנו עם מה שאורך יותר מאשר 0.2 שניות. אבל מה לעשות שהדברים הגדולים והשווים בחיים זקוקים לזמן שלהם כדי לקרות.

שנית, טעות היא לשפוט הכול במבט חיצוני. גם במצבים שעל פני השטח נדמה לנו ששום דבר לא קורה, מאחורי הקלעים, במקום הסמוי מן העין – מתרחשים דברים. לא תמיד הם מדידים או נספרים, אבל טיפה ועוד טיפה שממשיכות לטפטף בעקשנות, חוקקות אפילו את האבן הקשה ביותר. כל שכן את לב הבשר שאנחנו זכינו לו.

שלישית, גם במבט חטוף ברור שאנחנו כל הזמן מתקדמים וצומחים. האם אפשר לומר שאנחנו עכשיו בדיוק כמו שהיינו לפני שנה, או לפני חמש שנים?! הרי למדנו והתפתחנו בתחומים רבים, וגם אם לא הגשמנו לגמרי את כל מה שרצינו, נחטא לאמת אם נתעלם ממה שכן השגנו.

רביעית, מותר להודות שלעיתים חלק מן החלומות שלנו הם באמת לא ריאליים. מתוך ההיכרות שלנו עם עצמנו ועם הכוחות שלנו, עלינו לחשבן – מה מתאים לנו (גם אם נצטרך להתאמץ למענו), ומה יהיה בבחינת “תפסת מרובה לא תפסת”.

הדרך אל היעד

הדבר החמישי הוא שצריך תוכנית עבודה מסודרת. דברים טובים לא קורים מעצמם. צריך לגרום להם לקרות. האדמו”ר מפיסצנה הי”ד היה מבחין בין ‘משאלת לב’ לבין ‘רצון’. כולנו חולמים על כל מיני דברים ושואפים להגיע למקומות גבוהים. אך כל זה נשאר בגדר ‘משאלת לב’ שאינה מקדמת את האדם. האם הוא מוכן להתאמץ כדי להשיג את הדבר כולל לשלם עליו מחיר? האם יש לו תוכנית בהירה כיצד להתקדם צעד אחד צעד לעבר היעד? אלו שאלות מפתח שכדאי לענות עליהן כששנה חדשה עומדת בפתח.

ואחרון חביב זה כמובן לשתף את ריבונו של עולם בעניין. באמונה, בתפילה, בפתיחת הלב. בהכרה בכך שעוד שנה של חיים זו מתנה יקרה מפז שכרוכה איתה גם שליחות ואחריות. אנחנו שמחים ומודים על הזכות הזו, ומלאי התלהבות לממש אותה בצורה טובה ומתוקה, בדיוק כמה השנה החדשה.

בהצלחה!

יפורסם בעלון ‘ישראלי’