שלושה ימים. שבע ארוחות משפחתיות. איך עוברים את זה בשלום?!

ביום הראשון זה עוד נחמד. אבל כשזה חוזר על עצמו שוב ושוב, זה כבר נהיה קשה וטרחני. איך מתמודדים עם שנה שנפתחת בשלושה ימים רצופים עם שבע ארוחות משפחתיות?

הראשונה ששמה לב לזה היא בדרך כלל אמא. לבשל ארוחות של שבת אחת, בפרט אם זכינו למשפחה ברוכה, זו משימה לא קלה. כשמדובר על יומיים כאלו – האתגר  קשה הרבה יותר. אך כאשר עומדים לפנינו ש-ל-ו-ש-ה ימים רצופים של ארוחות כבדות – משימת כיבוש עזה כבר נראית כמשחק ילדים לעומת זה.

השני שמעכל את ההתרחשות זה האבא שמגלה שהעגלה שהוא דוחף בסופר  עולה על גדותיה, בעוד רשימת הקניות הכתובה באותיות צפופות טרם הגיעה לחצי.

 

להתחיל ברגל ימין

כל זה הוא כמובן רק הקדמה לדבר עצמו. שנת תשע”ה פורצת לחיינו בסערה עם שלושה ימים רצופים של שני ימי ר”ה פלוס שבת-שובה צמודה להם. לפני כל הקיטורים  חשוב להעריך ולהגיד תודה על המתנה שקיבלנו. להתחיל שנה בשלושה ימים מרוכזים של קדושה, הוא  בוודאי סימן טוב לשנה הנפלאה שתבוא  בעז”ה. יחד עם זאת יש כאן אתגר מיוחד במינו. לא נכנס כרגע לשאלה המרתקת מה פשר התופעה החריגה של חג שנמתח על פני שני ימים, וגם לא נעסוק בשאלה האם א’ תשרי פשוט הכפיל את עצמו, או שאולי מבחינה רוחנית יש להם תוכן שונה שכדאי לנו להיות מודעים אליו (למשל, ספר הזוהר דיבר על מידות שונות המתגלות בימים האלו – יראה ואהבה, “דינא קשיא” ו”דינא רפיא”. המשיך בכך האר”י הקדוש וחכמי החסידות שדיברו על אבחנה בין עיסוק בענינים רוחניים לגשמיים, בין כלל לפרט, ועוד. כמובן שראוי שכל הרעיונות האלו יבואו לידי ביטוי בכוונות הלב בתפילות ובמחשבות והכוונות לאורך היום).

אנחנו נניח כרגע בצד את קול השופר המרטיט ואת התפילות המרוממות וננסה להתמקד דווקא בחלק ה’חומרי’ של הסיפור. שבע הארוחות המשפחתיות  המצפות לנו. האם הסדרה הזו תהיה עול מעיק ודביק שהציר המרכזי שלו הוא אוכל, אוכל ועוד אוכל, או שנצליח להפוך אותן לחוויה משפחתית-רוחנית מעצימה שתהיה פתיחה נהדרת לשנה שלימה?

 

פותחים שולחן

הנה כמה רעיונות לדיונים, הפעלות ושאלות לעיון שישדרגו את המפגש המשפחתי מ’פסטיבל אכילה’ לחוויה משפחתית-רוחנית מתוקה ומשמעותית:

* מסכמים שנה – מעלים זיכרונות מן השנה שחלפה. כל אחד מספר על האירוע שהיה הכי משמעותי/מפתיע/ מאכזב/מרגש בעבורו במהלך השנה.

* הכרת הטוב – על מה היינו רוצה להודות לה’ על השנה האחרונה (ביחס לעם ישראל בכלל ובאופן אישי)? למי עוד היינו רוצים להודות בהזדמנות הזאת? אומרים לכל אחד מהנוכחים מה הדבר המיוחד שהוא תורם למשפחה ומודים לו על כך.

* “שנהיה לראש ולא לזנב” – מה זה אומר לכם? איפה בחיים אנחנו זנב ואיפה ראש? מה קובע האם נהיה לראש או לזנב? האם יש מקומות בהם עדיף להיות דווקא זנב?

* כל אחד בוחר דמות שמהווה השראה עבורו ומשתף בסיפור/אנקדוטה אופיינית עליה.

* מה צריך להרגיש בראש השנה – יראה וחרדת הדין או שמחה? למה מתכוונים כשקוראים לימים האלו ימים ‘נוראים’?

* ספרו על ראש-השנה/יום-כיפור מיוחד שהיה לכם בעבר

* כל אחד נותן לכולם טיפ או שניים לשנה החדשה.

* בוחרים דמויות מוכרות (ראש הממשלה, מנהלת בית הספר, הדודה שוּלה וכו’) – ואומרים מה אנחנו רוצים לאחל להם לשנה הקרובה (תנאי קריטי – בלי ציניות ועוקצנות!). מה אנחנו רוצים לאחל לעצמנו כמשפחה?

* עצמו עיניים ונסו לדמיין את עצמכם/משפחתכם בראש השנה של שנת תשע”ו. מה אתם רואים?

* סַפְּרוּ על נס שקרה לכם או למישהו שאתם מכירים בשנה האחרונה

* סַפְּרוּ על חוויה קשה שקרתה לכם וכיצד דווקא היא תרמה לחייכם / על הרגל שהייתם רוצים להיפטר ממנו או שכבר הצלחתם לעשות את זה (בזכות מה זה קרה?).

* איך אתם מתמודדים עם שלושה ימים רצופים ללא סלולארי, פייסבוק, וואטסאפ וכו’? האם זה עושה לכם טוב או שאתם בקושי שורדים? מה אומר על התרבות שלנו ועל החיבור שלה אל אמצעי המדיה? האם הייתם רוצים לקחת את הפסק-זמן הזה (גם אם קצר יותר) לעיתים קרובות יותר? מתי?

* מהו עירוב תבשילין ומהן הלכותיו?

* מה אתם יודעים לספר על גדליה בן אחיקם, ומה אפשר ללמוד מהסיפור שלו לחיינו?

* אחרי כל הנ”ל – כמובן, שהזמנת אורחים ושכנים (חילונים?) להצטרף לשולחן המשפחתי תהיה תוספת מבורכת ומעשירה.

* שירים מומלצים – הזמירון הרגיל של שבת, אינו כולל שירים לחג. הנה הצעה לשירים היכולים להתאים לר”ה: בספר חיים, אבינו מלכנו חננו ועננו, תהא השעה הזאת, חמול על מעשיך, אדון הסליחות, שובו אלי, השיבנו ה’ אליך, אבינו אב הרחמן המרחם, ארשת שפתינו, לב טהור, ונתנה תוקף, ובאו האובדים, אתה בחרתנו, שמחה לארצך, והביאותים, הבן יקיר לי אפרים, כי לא תחפוץ.

* וכמובן אפשר להמציא סימנים חדשים ויצירתיים, נוסף על המסורתיים המוכרים, וגם לגלות מה מסתתר מאחורי תשע”ה (ההצעה שלי: תהא שנת עבודת ה’ או תהא שנת עזרה הדדית. ומה אתם אומרים?).

 

 

המאמר יתפרסם בעלון ‘שבת בשבתו’

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *