מתי אהבתם גר בפעם האחרונה?

יש פעמים בחיים שאתה נתקל בבעיה ומרגיש שהיא גדולה עליך בכמה מספרים. כמה שתתאמץ ותשקיע, עדיין הפתרון נראה רחוק ובלתי מושג. מה עושים במקרה כזה? יהודי מאמין אינו נבהל. תמיד הוא זוכר שלא הוא מנהל את העולם. יש מישהו למעלה שכנראה חשב שדווקא בדרך הזו תצמח הטובה שצריכה לבוא.

העיקרון הזה נכון לגבי הפרט כמו גם לגבי הכלל. מה נעשה עם מאתיים וחמישים מיליון ערבים עוינים הסובבים אותנו? איך נפתור את הבעיה הפלשתינאית? יש המַשְלִים את עצמם שקיים פתרון קסם אשר ישנה את המצב בתכלית. הם מאמינים שאם רק ננקוט בצעד כזה או אחר יגור כאן זאב עם כבש.  למרבה הצער זהו דימיון שווא. “המציאות אין לה כנפיים” קבע הרב קוק במבט מפוכח. צריך להתאזר בהרבה אמונה ובסבלנות של ברזל, ויחד עם זה לדעת שאיננו פטורים לרגע מהאחריות לַחֶלֶק שכן בידינו ומחובתנו להשתדל ולפעול עד כמה שידינו מגעת.

עליה לצורך ירידה

כשיצאו ישראל ממצרים עלה איתם המון גדול של ערב-רב. מתברר שהיציאה של העם היהודי מהגלות האחרונה מורכבת ומסובכת לא פחות. לצד הברכה שזכינו לה עם קיבוץ גלויות והשיבה של עם ישראל הביתה בעשרות השנים האחרונות, הגיעו לארץ מאות אלפים שמבחינה הלכתית אינם מוגדרים כיהודים. החשש להתבוללות ונישואי תערובת גדול, והסכנה של היטמעות בעם ישראל של המוני גויים דוברי עברית המשרתים בצה”ל ומעורים בתרבות המקומית, מדאיג מאוד. האם יש לנו דרך לפתור את הבעיה הזו? איך אפשר להתגבר על נחשול אדיר כזה המאיים להטביע אותנו? זוהי שאלה גדולה שעסקו ועוסקים בה ת”ח גדולים וחשובים. היא קשורה לדילמות הלכתיות של גיור וקבלת מצוות ולנושאים כבדי משקל שלא נכנס אליהם. השאלה הרלוונטית אלינו היא מה תפקידו של הציבור הרחב בהתמודדות עם האתגר הזה. מה החלק של משפחה דתית-לאומית מגבעת שמואל, אשדוד או קרני שומרון במשימה הזו?

ההחמצה הגדולה

למרבה הצער נראה שאת הטעות הראשונה כבר עשינו. כשהגיעו לארץ מיליון עולי ברית המועצות לפני שנים היה צריך מישהו שיקבל את פניהם. שיעמוד בשער ובמאור פנים יציע לפניהם את מה שנחסך ונעשק מהם כל שנות החושך הקומוניסטי. שיראה להם את החיבור ליהדות, לתורה ולמצוות שהיה מנוע מהם מאחורי מסך הברזל אבל כאן בארץ הקודש הוא אפשרי. למרבה הצער זה לא קרה. נרדמנו בשמירה והעליה הרוסית נשארה ברובה שקועה באתיאזם חילוני קר וחלול.

הדבר נכון כפל כפליים לגבי העליה מאתיופיה. ציבור יקר שהעניין הדתי והחיבור למסורת טבועים בדמו. עם הגיעו לארץ, עבר בעיקר הדור הצעיר, תהליך של חילון מהיר והיטמעות ברוח התרבות המערבית השלטת. הפסדנו כאן אוצר נשמות אדיר. היינו עסוקים מידי בדברים אחרים ושעת כושר של פעם בדורות חמקה מתחת ידינו.

המצווה הפופולארית בתורה

אך בואו ונניח לעבר ונדבר על ההווה. לכל אחד יש את המצוות שהוא מקפיד ומהדר בהן יותר מאחרות. לפעמים בגלל נטיית לב, לפעמים מתקווה לתועלת כזו או אחרת, ולפעמים כך פשוט מקובל בסביבה. אם היינו מבקשים מהקב”ה בעצמו המלצה על מצווה מסויימת להקפיד עליה, מה הוא היה אומר? ובכן, מתברר…שהוא כבר אמר. שלושים ושש פעמים מזהירה התורה לגבי היחס הנכון לגר (בבא מציעא נט,ב). החובה לאהוב אותו, לא להטות את משפטו, לא להונות אותו ועוד. אין שום עניין שהתורה חוזרת עליו כל כך הרבה פעמים, כשאף על ריבונו של עולם בעצמו נאמר “ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה” (דברים י, יח). כמה צריך להעריך אדם שהיה מוכן לעזוב את ארצו ומולדתו, את עמו ואת הרגליו, ולהסכים להצטרף לעם ישראל ולקבל עליו עול תורה ומצוות מבחירה.

אך דבר אחד ברור. כדי להצליח במהלך כזה יש צורך בליווי ותמיכה. זו הסיבה שהמכונים לגיור מנסים להצמיד לכל גר וגיורת משפחה מלווה. למרבה הצער מתברר שלא פשוט בכלל למצוא מספיק משפחות דתיות שיסכימו להיעתר לעניין. חמורה לא פחות היא העובדה המצערת שגם אחרי שמסתיים בהצלחה תהליך הגיור ונשמה חדשה מצטרפת לעם ישראל, בדרך כלל – בזה מסתיים הקשר איתה… תנועות התשובה החרדיות דואגות להצמיד לכל מי שעובר סמינר ‘ערכים’ ודומיו, משפחה צמודה שתלווה אותו לאורך זמן, תארח ותתמוך. למרבה הצער כשמדובר בגרים שהצעד שעשו מרחיק לכת הרבה יותר, הם צפויים להפקרה ביום שלמחרת. לאחר מכן, בתוך החברה החילונית שהם גרים בה, באותו מקום עבודה ואותה סביבת חברים, לא פלא אם הכול יקרוס. עם כל הרצון הטוב והכוונות הטהורות – השיגרה השוחקת עלולה למסמס הכול! ואז יבואו מחקרים על האחוזים הגבוהים של הגרים שבסופו של דבר לא שומרים תורה ומצוות, ואנשים יגידו: “נו, בוודאי, מראש הם עבדו על בית הדין…”.

רות מחכה לכם

בחג השבועות אנו קוראים את סיפורה של הגיורת המפורסמת ביותר. זו שכל בית לחם הרימה עליה גבה והתעלמה ממנה, אבל היה אדם אחד שהצליח לראות אותה ולאהוב אותה, ומשניהם בקע בסופו של דבר אורו של דוד מלך ישראל.

משפחות וקהילות המעוניינים לקחת חלק במצווה המופלאה הזו: “עמי – אולפני גיור” (מבית אור עציון),  ami4u.org, 072-2440033. מי יודע, אולי רות המואביה מחכה גם לכם שרק תרימו טלפון…