אש זרה

מה עושים כאשר ל"ג בעומר חל במוצאי שבת? האם לעשות את המדורה בזמנה או לדחות אותה ביום מחשש לחילול שבת? כמה נקודות למחשבה בעניין

יש דברים שאי אפשר לוותר עליהם. הם הרי הלב של העניין! להמשיך קדימה ולהשאיר אותם מאחור הגיוני בערך כמו להזמין פיצה אבל לבקש שתהיה בלי גבינה צהובה או ללכת למגרש לשחק כדורסל ולהשאיר את הכדור בבית. ובכל זאת זה קורה לנו כמעט כל שנה. אין יהודי שליבו לא רוטט לשמע קולו החודר של השופר בראש-השנה. ובכל זאת בכל פעם שהחג הזה יחול בשבת עם ישראל כולו יוותר על מצווה מדאורייתא של “יום תרועה יהיה לכם” (במדבר כט,א) ויעביר את היום ללא אף תקיעה. כך גם לגבי מצוות נטילת ארבעת המינים בסוכות וקריאת המגילה ביום הפורים כאשר הם יוצאים בשבת. הדבר המדהים בשלושת המקרים האלו הוא שאין שום איסור הלכתי בתקיעת שופר, נטילת לולב או קריאת מגילה בשבת. ובכל זאת, חז”ל קבעו לנו לוותר על המצוות האלו באותו יום, מפני שחששו ממצב בו יהודי שאינו בקי באופן קיום המצוות הנ”ל, ייקח את השופר/לולב/מגילה בידו אל מישהו שילמד אותו כיצד להשתמש בהם, ובדרך יטלטל אותם ארבע אמות ברשות הרבים (גמרא מגילה ד,ב). הדבר הבלתי נתפס הוא שכדי למנוע מצבים חריגים בהם אנשים בודדים יטעו בשוגג, עם ישראל כולו, על מיליוני אנשיו, מוותר אפילו על מצווה יקרה מהתורה! מי שלא הבין עד היום את המשפט “כל ישראל ערבים זה לזה” אינו צריך דוגמא טובה יותר לכך.

 

לקחת אחריות

לא כולם יודעים אך אין מצווה מהתורה ואפילו לא מדברי חכמים להדליק מדורה בל”ג בעומר. הרמב”ם והשולחן ערוך לא כתבו על כך אפילו מילה. ובכל זאת רבים וטובים נהגו להדליק מדורה בליל יח’ באייר, יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי. אך כאשר החג הזה יוצא ביום ראשון קיום המנהג כרוך בחילול שבת המוני של כוחות הביטחון וההצלה המאבטחים את העולים למירון ואת המדליקים בכל רחבי הארץ, ולא פחות מזה של מאות אלפי ילדים לא דתיים שעל מצוות ההדלקה לא יוותרו בשום אופן כולל התארגנות בשבת עצמה. זו הסיבה שבדומה למה שעשו חז”ל במקרים הנ”ל, קבעה הרבנות הראשית שכדי להציל מחילול שבת נוראי תידחה הדלקת המדורות ביום אחד.

אלא שבאופן מפתיע, בניגוד לראש השנה, סוכות ופורים, ואפילו ליום הזכרון והעצמאות שנדחים כדי למנוע חילול שבת, ואין פוצה פה ומצפצף, דווקא לגבי ל”ג בעומר יש כאלו, ורבים מהם דווקא מן המחנה הדתי, שמתכוונים להדליק כרגיל במוצאי שבת. כמובן שהם יקפידו להוציא את השבת כהלכה ורק לאחר מכן ללכת להדליק ו’אני את נפשי הצלתי’, אך מה לגבי האחריות כלפי עם ישראל? מה עם הערבות ההדדית? מה לגבי התעלמות מקביעת הרבנות הראשית ויצירת מצב מוזר בו חלק מדליקים במוצאי-שבת וחלק ביום ראשון? כנראה שעשן המדורה מסמא את העיניים מלראות גם את הדברים הפשוטים והברורים ביותר. נדמה שרבי שמעון בר יוחאי בעצמו היה מתהפך בקברו לו היה יודע איך משתמשים באש שלו כדי לשרוף את המושג הקדוש ביותר – “כלל ישראל”.

גם נדב ואביהוא בני אהרון רצו להביא אש לפני ה’. מן הסתם היו בליבם שאיפות עצומות של קדושה והתעלות. אך כל עוד זה היה בנפרד, במנותק מכלל ישראל ומבלי להתייעץ עם משה, גם המצווה הגדולה ביותר הופכת לעבירה חמורה. לתורה יש לומר על כך שתי מילים חדות ודוקרות שמקפלות בתוכן את הכול: “אש זרה” (ויקרא י,א).

 

אז הנה יש לכם הזדמנות פשוטה על ידי תזמון מדורת השבט שלכם ליום ראשון בערב, גם אם חלק מהחברים מסביב עושים זאת משום מה במוצ”ש – לחזק בתוככם את ערך “כלל ישראל” ולהדליק אש גדולה ומאירה שמתחשבת ומחוברת לעם ישראל.

 

המאמר יפורסם בעלון ‘עולם קטן’

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *