זה התחיל במותו הטראגי לפני שבוע של נער בן 12, תלמיד ישיבת אמי”ת שנמצא תלוי בחדרו. בין כיווני החקירה המידיים של המשטרה (שנשללו בהמשך) נכלל גם ההקשר של הרשתות החברתיות ובראשם הפייסבוק וכחלק מכך נבדקו מחשבו האישי והסמרטפון שלו מתוך מטרה לגלות האם הנער היה חשוף ללחצים חברתיים. לפני כמה חודשים שמענו על ניסיון ההתאבדות הכפול של שתי נערות שניסו לשים קץ לחייהם בטביעה בגלל הצקות חוזרות ונשנות שספגו בפייס. לא מזמן הועלתה הצגה שמספרת את סיפור חייו של דודאל מזרחי שהתאבד לאחר שנפל גם הוא קורבן לאכזריות המעכלת של הפייסבוק. אסופת המקרים הללו ותדירותם הגוברת של הגעתם לתקשורת, מתחילה להזכיר יותר ויותר תסמינים של דלקת ריאות שהתלבשה על הר געש פעיל שמתחיל להשתעל מאשר צרוף מקרי של מקרים.
בעוד שיש למערכת החינוך משנה סדורה ומפורטת בדמות חוזרי מנכ”ל המורכבת מחוקים, קווים אדומים סעיפים ותתי סעיפים המגדירים באופן פשוט וברור מהי פגיעה בתלמיד ומהם אפשרויות ההתמודדות המצופים מהמחנכים כאשר הם מבחינים בהתעללות בקטינים, נראה שתחום הרשתות החברתיות שנהפך כבר מזמן לזירת הפיגועים הרלוונטית של הנוער, נשאר הרחק מאחור.
אז נכון שגופים גדולים ממשרד החינוך דוגמת הצנזור הצבאי, המשטרה והפרקליטות עדיין לא השכילו איך לאכול את החיה שנקראת אוטוסטראדת המידע הגועשת של הרשתות החברתיות ולתחום את חופש המידע בגבולות ברורים, ראו מקרה בקשתה של המשטרה לעצור את בלוגר הרכילות עמרי חיון בעקבות הדלפת שמו של ‘הזמר המפורסם’ בפייסבוק שבוטלה בהמשך (מעצרים בגין עבירות מידע הם לא כוס התה של בג”צ), אבל הצפת המודעות לפוטנציאל ההרס הקטלני של הלחצים החברתיים בפייסבוק חייבת להיות בראש העדיפויות של משרד החינוך ולהיטמע עמוק במערכת.
סמים יכולים להרוג. גם סיגריות ואלכוהול. מדובר בחומרים מסוכנים. כולנו יודעים את זה. הפייסבוק מגיע אלינו ארוז בחליפת טוקסידו שלושה חלקים עם קרמה נוצצת וחיוך של מיליון דולר: הגיע הזמן להכניס מערכי לימוד, להציף את הנושא ולגלות את הפוטנציאל ההרסני שלו ויפה שעה אחת קודם.
