ההבדל הבלתי נראה – אנו מדליקים את נרות החנוכה לזכר הנס, שמצאו פך אחד קטן של שמן טהור, שבו הדליקו את המנורה שמונה ימים. ההבדל בין שמן טמא לשמן טהור הוא הבדל רוחני, על-שכלי, שאינו נראה לעין. נרות החנוכה מבטאים אפוא את היסוד הרוחני העל-שכלי שבאמונה היהודית.
מצוות מאירות – המאפיין הבולט ביותר של נרות החנוכה הוא, שזו מצווה שמפיצה סביבה אור. הדבר ממחיש, שקיום מצוות מאיר את העולם באור הקדושה. המצוות מאירות את חיי האדם ואת העולם כולו, ובלשון הפסוק (משלי ו’, כ”ג): “כי נר מצווה ותורה אור”.
לא לדרוך במקום – את נרות החנוכה מדליקים בשיטת “מוסיף והולך” – בכל ערב מדליקים נר נוסף. בערב הקודם נעשתה המצווה בכל השלמות הראויה, אולם כאשר עובר יום והאדם מתבגר ומחכים יותר – גם הדרישות ממנו גדלות בהתאם לזה, ואין הוא יכול להסתפק במה שהדליק אתמול. יהודי נדרש תמיד להוסיף בהארת הסביבה באור של טוב וקדושה, ולפעול על פי הכלל “מעלין בקודש”.
להאיר בחוץ – המקום שנקבע להדלקת נרות החנוכה הוא “על פתח ביתו מבחוץ”. יש בזה קו מנחה לחיי היהודי: לא די בכך שהיהדות מאירה בתוך הבית, אלא צריך להפיץ את אור התורה ומצוותיה גם מחוץ לבית, עד שהאור יגיע גם למי שנמצאים ב’רשות הרבים’, ועד ליהודים שמבחינת חיים יהודיים שלמים עודם נמצאים ‘בחוץ’.
בלי תנאים מוקדמים – אין להמתין עד שהנמצאים בחוץ יהיו מוכנים להיכנס אל תוך הבית. יש לנהוג כנרות החנוכה – להביא אור אל הנמצאים בחוץ, במצבם הנוכחי. אחר כך צריך להשתדל לקרבם ולהכניסם ‘פנימה’.
לא לפחד מחושך – נרות החנוכה רומזים, שאף על פי שבחוץ שקעה החמה והחושך מכסה את הארץ, אל לו ליהודי להיבהל מפני החושך. להיפך, כשהוא רואה את החשיכה, הוא מבין שזה הזמן להתקדש על ידי קיום מצווה חדשה. לכן מודה היהודי לקב”ה ומברך “שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה”, והוא מדליק את נר החנוכה.
הנשים מרגישות – מצוות נר החנוכה ניתנה הן לגברים והן לנשים, אולם דווקא הנשים נוהגות שלא לעשות מלאכה בשעה שהנרות דולקים. התוכן והמשמעות של נרות החנוכה חודרים במיוחד דווקא ללב הנשים, עד שהן מתעלות ומתנקות לחלוטין ממלאכות היום-יום ומתמקדות באור הרוחני של ימי החנוכה.
שאיפה לגאולה – חנוכה הוא בבסיסו חג של חנוכת המזבח ובית המקדש. תפקידו של יהודי בחייו הוא לבנות את ‘בית המקדש’ הפרטי שבתוך נפשו ואת ה’מזבח’ האישי שלו. השאיפה היא – שעל ידי מעשינו ופעולותינו נגיע לחנוכת המזבח ובית המקדש השלישי, בגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו, בקרוב ממש!
שמש – השמש אינו חלק משמונת נרות החנוכה, הוא רק מדליק אותם. ואף על פי כן, השמש עומד מעל כל הנרות. הרמז: מי שפועל כדי להאיר אחרים – בסופו של דבר גם הוא עצמו מתעלה.
שמונה – החנוכייה היא בעלת שמונה קנים, לעומת מנורת בית המקדש שהייתה שבעה קנים. למה שמונה? המספר שבע מסמל את עולם הטבע, את סדר הדברים הטבעי (העולם נברא בשבעה ימים). לעומת זאת, המספר שמונה מסמל את העל-טבעי, את מה שקיים מעל הטבע. חג החנוכה הוא החג שבו התעלו היהודים מעל לטבע, ולכן הוא בן שמונה ימים.
שמן – שימש להדלקת המנורה בבית המקדש ומסמל את עם ישראל. כשם שהשמן צף על פני המים – כך עם ישראל עולה ומתבלט מתוך העמים. כשם שהשמן אינו מתערבב במים – כך היהודי שומר על ייחודי אף כשהוא נמצא בין עמים אחרים.
אור– חנוכה מאופיין במוטיב האור. אלה סגולות האור: הוא הדבר הראשון שנברא אחרי בריאת השמים והארץ. מעט אור דוחה הרבה חושך. האור אינו נאבק עם החושך; כשהוא מופיע – החושך נעלם מעצמו.
כסף – בימי חנוכה נותנים מעות חנוכה לילדים (וגם איש לרעהו, בעל לאישתו ואישה לבעלה וכדו’). אחת הסיבות היא, לאפשר לילדים לקיים את מצוות הצדקה, שבה מרבים בימי החנוכה. מטבעות הכסף הם עגולים, לאמור: מי שנמצא למטה, יכול לעלות על-ידם, ומי שנמצא למעלה – עשוי ליפול. תלוי מה עושים בכסף וכיצד משתמשים בו.
נר– הנר הוא חומר גשמי: שמן, שעווה. עד שמדליקים אותו, הוא סתם חומר, אך ברגע שמקרבים אליו אש – החומר נהפך לאור. גם העולם החומרי יכול להיות אור, כאשר הוא נדלק באש הנשמה.
חושך – לחושך אין מציאות משלו. חושך אינו אלא העדר אור. זה גם טבעם של הדברים השליליים שבחיים. עצבות, דיכאון, חידלון וייאוש – כל אלה קיימים רק כאשר אין אור ואין שמחה. ברגע שהאור מופיע – הם נעלמים מאליהם.
