בשנים האחרונות הזדמן לי מבחן הרישוי השנתי לרכב, לימים שלפי ראש השנה. כמו מרבית בעלי הרכב גם אני לא משתגע על הטקס המלחיץ הזה. העמידה הזאת למבחן מקיף של כל כך הרבה סעיפים קטנים תחת לחץ של מכוניות מלפנים ומאחור ורעש של חבורת בוחנים ומכונאים שצועקים במערכת הגברה על נהגים, היא מהרגעים שאני פחות מחכה להם. מזל שזה רק פעם בשנה. כשאני נוסע על מסלול המבחן והבוחנים יורים בי הוראות בקצב אש, פתאום אני שוכח היכן בלם היד, איך מפעילים את המגבים בחלון האחורי, ובאיזה צד של ההגה נמצא המקל שמפעיל את האורות הגבוהים. אבל הלחץ לא נגמר בשלב הזה. כשמסיימים את מסלול המכשולים עם הבורות והפנסים מגיע הרגע שבו צריך לגשת בדחילו ורחימו עם הטופס לבוחן כדי שיסמן את הליקויים שצריכים לתקן. זה הרגע לקוות שאם כבר יש ליקויים, אז שיהיו קטנים ושיסתכמו רק בהחלפת פסים זוהרים או לוחית רישוי. גם שיוף של הפנסים אני מוכן לבלוע, רק לא תיקונים גדולים מידי שישביתו לי את היום, את הרכב, ואת הארנק, ועוד יאלצו אותי לחזור לפה למבחן חוזר.
השנה היה לי לא מעט זמן להרהר במהלך ההמתנה לטסט ואחר כך במוסך, על קווי הדמיון בין הטסט של הרכב לימים הנוראים והגעתי למסקנה שמבחן הרישוי השנתי הוא הכנה בכלל לא רעה לראש השנה ויום הכיפורים. הלחץ שלפני ושתוך כדי, הבדיקה הפרטנית, התקווה לסליחה, תהליך התיקון והתשובה ולבסוף החתימה, כל השלבים הללו קיימים בשני המקרים – גם בדרך לקבלת הרישוי השנתי, וגם בדרך מראש חודש אלול לתפילת נעילה של יום הכיפורים. העמידה הלחוצה מול הבוחנים במכון הרישוי היא משל לגמרי לא רע לעמידה מול מלך מלכי המלכים בימי הדין והרחמים. ואם כאלו תחושות עוברות בי במהלך בדיקה קצרה של קופסת פח על גלגלים, מה אומר ומה אדבר בטסט השנתי של יום הכיפורים?.
כשחזרתי מהטסט עם האישור המיוחל גיליתי באינטרנט שיש היום חברות שמציעות לחסוך לנו את הרגעים הלא נעימים של הטסט השנתי. כל מה שנדרש, אחרי תשלום כמובן, הוא למסור להם את כל הפרטים והם כבר שולחים נציג מטעם החברה שאוסף את הרכב לבדיקה במכון רישוי מוסמך, מתקן את הליקויים ומחזיר את הרכב עם האישור הנכסף. אם נמשיך עם המשל לימים הנוראים, החברות הללו מזכירות לי לא מעט עמותות שמנסות למכור לנו כל מיני סגולות, קמעות וקיצורי דרך שיבטיחו לנו חתימה בספר החיים. כשמדובר בטסט של הרכב, אפשר אולי לסמוך על אחרים שיעשו לנו את העבודה. זה לא יכול לתפוס בטסט של עשרת ימי תשובה.
בסוף מצאתי גם מקור כתוב למשל הטסט באחד מפזמוני הסליחות של האשכנזים. בפזמון של היום השני לסליחות, מסתיים אחד הבתים במילים: “שואגים בתפילה ומבקשים רישיון. אולי יחוס עם עני ואביון אולי ירחם”.
פורסם לראשונה באתר ‘כיפה’
