ראש השנה- באים למשפט מוכנים

בסיפור הזה אין המשכיות. מעבר אוטומטי מספרי החיים של השנה שעברה לספרי החיים של השנה הבאה. בעולם שלנו, אתם יודעים, כל דבר עולה. גם החיים. ובסיפור הזה, הדבר הכי בטוח הוא הספק. שנה שלימה חיכיתם להזדמנות הזו והנה היא באה. האם נעמוד בה בהצלחה?

הקדמה קטנה לפני:

אם עצרתם רגע, שחזרתם את השנה האחרונה שעברה עליכם ומצאתם את החיים שלכם דבש והכול באמת אחלה ותודה ששאלנו, אתם יכולים להמשיך ולזרום כי באמת חבל על הזמן שלכם.

אבל אם בכל זאת הצלחתם להיזכר בכמה רגעים כאלו קטנים שכמעט ונשכחו מבעד לאבק הזמן, ייתכן ובכל זאת תוכלו למצוא כמה נקודות שיעזרו לכם לתפוס כמה שיותר גרגירים של זהב בשעון החול שיתהפך לספירה לאחור בעוד כיומיים, עת התקדש היום.

 

אולי אף אחד לא סיפר לכם, אבל רשמו אתכם מבלי ידיעתכם לפגישה הזו.

רשימת המתנה של שנה. ניתוח לב פתוח.

אתם הולכים לעלות על שולחן הניתוחים, מלאכים הולכים להחתים אתכם על טופס ידיעה בו חותמים חולים שמודעים למצב שאולי הניתוח ייכשל והם לא יקומו מהמיטה.

שנה שעברה הניתוח הצליח וקמתם לעוד שנה. בסוף מצאתם את עצמם מבלי לדעת למה אפילו בספרי החיים.

אולי הדמעות של הסבתא, אולי מעשה טוב שעשיתם, לא ידוע, אבל אולי השנה זה לא יספיק.

אף אחד לא מבטיח לכם כלום.

בסיפור הזה אין המשכיות. מעבר אוטומטי מספרי החיים של השנה שעברה לספרי החיים של השנה הבאה.

בעולם שלנו, אתם יודעים, כל דבר עולה. גם החיים ובסיפור הזה, הדבר הכי בטוח הוא הספק.

שנה שלימה חיכיתם להזדמנות הזו. המלך בשדה.

מלאכים שחורים שמורכבים מאוזניים של לשון הרע, פה של רכילות ומילים מלוכלכות ועיניים של מראות אסורים מצחצחים חרבות.

גם הם חיכו ליום הזה.

גם היצר שלכם. שנה שלימה הוא מתכנן. בונה בניינים. למד להכיר את נקודות התורפה שלכם.

מחכה כעוף דורס לעוט על החולשות.

הוא יעשה הכול כי הוא יודע שאם הוא הולך לפספס אז הוא יכול להחתים כרטיס ולהגיש לקב"ה את מכתב הפיטורין שלו.

הוא יבלבל לכם ת'מוח. יסיט אתכם מהעיקר. יעסיק אתכם בשטויות, דברים מפגרים שלא תבינו מאיפה לעזאזל דווקא עכשיו הם מתעלקים עליכם.

לא יפסיק לחפור לך על איפה תשבי בחדר האוכל וליד איזה חברות, איך הבנות בדירת שירות יקבלו אותך.

האם החיוך של המדריכה בתפילת קרליבך בסניף אומר שהיא באמת בעניין ואם כן מה אתה אמור לעשות, ואולי עוד פעם כמו בשנה שעברה תרגיש שנשבר לך כבר מהתפילות הארוכות האלו ותזרום עם כל ה'מגניבים' לספסל של הסניף לשבת ולהתלכלך בקצת צהוב עסיסי שהולך יופי עם גרעינים שחורים על ההוא שרצה לעבור גיבוש שייטת ובסוף נפל.

אולי הוא  מלך זקן וכסיל אבל פרייאר הוא לא.

פתאום לא תבינו למה צצות לכם כל מיני שאלות באמונה, עייפות תתקוף אתכם, אדישות מטביעה כזו.

סעודות החג. מה נאכל. איפה. בכל זאת יומיים בלי פייסבוק וסלולארי. 'הישרדות' הגירסה הדוסית.

אתם מכירים כבר את הסיפור. הייתם כבר בסרט הזה. כל פעם מבטיחים לעצמכם שהשנה אתם לא הולכים לצאת פארש וכל פעם אחרי ראש השנה יוצאים עם תחושת פיספוס.

כמה פעמים הרגשתם שאתם לא באמת אתם. כל מיני מצבים חברתיים שנכפו עליכם כי מה, כולם עושים את זה ואף אחד לא אוהב להרגיש לבד, אווטסיידר, אז גם אנחנו בפנים.

קומזיץ של כל השבט, שחנושי"ם מעורבים עד לשעות הקטנות, צחוקים עם הבנות, זרימות עם החברים, הבדיחה הקבועה על המסכן הכיתתי.

השפלתם, העלבתם, פגעתם, עיגלתם, שיקרתם, רציתם להקיא אבל הלב הו הלב, תמיד היה על תפוס.

פעם אחת אפילו הצלחתם להוציא תפילה אמיתית כזו, עם דמעות והכול, אבל נראה שהם התייבשו עד שהגיעו לשמיים.

שנה שלימה הקב"ה חיכה לכם. שתבואו. אבל השארתם לו תא קולי:

'מצטערים, יצאנו לסרט עם הסניף. מיד נחזור'.

עד שהמצב הדרדר, ואבא הבין שאם אנחנו לא נבוא אליו הוא חייב לבוא אלינו.

המלך בשדה.

והמלאכים השחורים לא הבינו מה קורה? מישהו שבר כאן את הכלים!

"שאלו לחכמה: חוטא מה עונשו?

אמרה: חטאים תרדוף רעה.

שאלו לנבואה: חוטא מה עונשו?

אמרה: והנפש החוטאת היא תמות.

שאלו לקב"ה, אמר: יעשה תשובה".
עדיין לא מבינים?

תזכרו במשפט מעליב שחבר שלכם אמר לכם. בפגיעה שחברה פגעה בכם. ביצר הנקמה שבער בכם.

לוותר? אנחנו? פחחח. ובמידה שאדם מודד בה מודדין לו.

לא כל כך מעודד.

עדיין לא עושה לכם את זה?

תזכרו בפיגוע במרכז הרב. באנשים טובים שהכרתם שקיבלו את המחלה. בכל הפיגועים שכיווצו לכם ת'לב.

בדרך כלל אלו שמידת הדין פוגעת בם תחילה אלו צדיקים שמקריבים עצמם בעבור הדור כולו.

ואולי היינו יכולים למנוע את זה? 

התאפקות אחת שלנו מלשון הרע, הבלגה על פגיעה של חברה, עוד מעשה טוב קטן וכף הזכויות הייתה מכריעה את מידת הדין וחלק מהאסונות של השנה האחרונה היו נמנעים מאיתנו?

אבל בעוד כמה ימים, גם אם אנחנו לא מבינים בדיוק איך זה הולך, נמצא את עצמנו בזמן מסוגל.

שנה שלימה אנחנו הולכים בחושך, אין זמן לנשום.

מבחנים. עוד מבחנים. טרדות, דאגות, בעיות, למי בכלל יש זמן.

יער גדול. 2 דרכים. ואנחנו? הלכנו לאיבוד.

עוד מעט יגיע הברק. יאיר על השלט שמראה את הכיוון הנכון.

יפתח לנו את הלב, קול דממה דקה. 

והיצר יתפוס אותנו בגרון, הכול כולל הכול רק שלא נסתכל פנימה. רק שלא נתבונן.

הוא פוחד. מת מפחד. והוא גם יודע למה. 

כל הכסף נמצא על השולחן ביומיים האלו. ואנחנו הולכים לשחק על כל הקופה. 

אז אל תתנו לו. פשוט תדחו את הכול לאחרי. 

שמענו אותך והאמת שיש משהו בטענות שלך רק תחזור עוד כמה ימים. אחרי נעילת השערים.

הוא יגיד לך שהזקנות הפולניות מסתכלות ולא יפה לבכות.

הוא ילחש לך, שכל החברים שלך בוהים בך ואם תכוון באמת ותעשה תנועות כאלו תצא מטומטם.

הכול, רק לשרוף לכם את הרגע.

אבל אתם תבכו, ותבקשו, ותזכרו בצריבות האלו ששרטו לנו ת'לב ובהיא שאתם כל כך אוהבים ועדיין לא נפקדה,  בהוא שצריך לקבל את הבדיקות מהמעבדה הרפואית לדעת האם יש לו את זה והתוצאות חיוביות או לא.

במידת הדין המתוחה ובכל הדברים שרציתם במשך כל השנה אבל פשוט הרגשתם שאין לכם ממי לבקש

תבכו כאילו אין מחר, תצעקו חזק חזק מתוך הלב עד שגם המלאכים השחורים יישרפו

תגידו לו שדי כבר, אנחנו לא יכולים עוד ואנחנו רוצים כבר לראות את הגאולה

הכללית וזו הפרטית של כל אחד ואחת מאיתנו, שרק הוא יודע כמה כאב וצער הוא אכל בגללם בשנה האחרונה.

וברגע שתגיעו למילים האלו, תנסו להתבונן ולהרגיש ולחיות את הרגע

ונתנה תוקף קדושת היום, כי הוא נורא ואיום.

היומיים האלו הולכים להיות מלחמה על החיים. על הכול. 

המלך מחכה. הספרים נפתחים.

הפעם נשבענו בדם קדושים, אנחנו באים למשפט הזה מוכנים!

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *