שאלה: מה צריך להיות הקשר בין מדריך לחניכות או בין מדריכה לחניכים בגילאים השונים?
תשובה: שלום. בחלק מן הסניפים והשבטים יש מדריך לבנים ומדריכה לבנות. לא נִכָּנֵס כאן לדיון העקרוני על רמת ההפרדה הנצרכת, אך יש יתרון בחלוקה הנ”ל בכך שמאפשרת דיבור חופשי יותר והיפתחות. בדרך כלל גם יש הבנה בסיסית טובה יותר של המדריכה את הבנות והמדריך את הבנים, ונקודות החיבור בין העולמות שלהם רבים יותר.
אומנם, לפעמים מדריך ומדריכה מעבירים פעילות משותפת לשבט שלהם, כשכל אחד תורם את הסגנון המיוחד והאופייני לו ומעשיר בכך את כל הצדדים. מכל מקום כשמדובר בשיחות אישיות יותר – אחד על אחד, עדיף לעשות אותן בין בני אותו מין. בוודאי שכשעוסקים בנושאי צניעות, בשיחה אישית או בפעולה שבטית, ההפרדה הזו נחוצה מאוד. יש משהו בסיסי לא צנוע בעצם זה שבנים מדברים על הנושא עם בנות ולהפך. זה בדיוק הפוך מהמסר אותו אנו רוצים להעביר.
עלינו לזכור שפעמים רבות הפרש הגילאים בין המדריכ/ה לחניכיהם אינו גדול. לפעמים מדובר בשנתיים, שלוש בלבד. לא מדובר בפער כמו בין מורה לתלמידיו. יש לזה את היתרונות של היכולת להבין את הראש ולדבר בשפה של החניכים לפעמים טוב יותר מאשר מישהו שמבוגר בעשרים שנה. אך בהקשר שלנו יש בזה חיסרון. פער קטן כזה עלול לגרום לטשטוש הגבול ושמירת המרחק הנצרכים בין חניכה למדריך או בין מדריכה לחניך, לפיתוח קשר לא בריא ודמיונות שווא. לכן נכון יותר שהקשרים הקרובים, השיחות וההתייעצויות האישיות יהיו בין בני אותו המין.
מבחינת נגיעה – יש להימנע ממגע בחניכים/ות בני המין השני בכל גיל. גם אם הם קטנים ומבחינה הלכתית היה מקום לדון בזה, מבחינה חינוכית אנחנו רוצים ליצור בסניף הרגלים חיוביים של צניעות ושל שמירה על גבולות מכבדים בין המינים. החינוך לזה מתחיל כבר מגיל צעיר, והתנהגות בצניעות (בסגנון דיבור, בלבוש, בהתנהגות) היא אחד המסרים החזקים ביותר שמדריכים/ות יכולים להעביר בעצם ההתנהלות שלהם, גם ללא נאומים חוצבי להבות ופעולות ממוקדות על צניעות. מדריך שמקל ראש ביחסיו עם חניכות והגבולות שלו ב’הרצת קטעים’ ו’צחוקים’ איתן אינם ברורים, מעביר בזה מסר שלילי לכל השבט. ‘דוגמא אישית’, אמר פעם מישהו, ‘אינה הדרך הטובה ביותר להשפיע. זו הדרך היחידה!’. גם אם המשפט הזה טיפה מוגזם, העיקרון שלו נכון בנושאים רבים וכמובן גם בנושא שלנו. בהצלחה!
