“חצי שעה מזמנך…”
איש אחד חזר הביתה מהעבודה בשעה מאוחרת ומצא את בנו בן החמש מחכה לו בפתח הבית. ברגע שדחף את שער הכניסה לגינת הבית הטלפון הסלולארי שלו צלצל והוא גלש לרצף של שיחות בעניני עבודה. מיד לאחר מכן חטף משהו לאכול תוך כדי שהוא פותח את תיקו ופורש את המסמכים שהביא לעבור עליהם לקראת פגישת הצוות המנהל מחר בבוקר.
“אבא, אפשר לשאול אותך שאלה?”, הוא גילה פתאום את בנו הקטן עומד לידו.
“בטח, מה העניין?” ענה האיש.
“אבא, כמה כסף אתה מרוויח בשעה?”
“זה לא העסק שלך, למה בכלל אתה שואל שאלה כזאת?” השיב האב ברוגז.
“אני פשוט רוצה לדעת. בבקשה ענה לי. כמה כסף אתה מרוויח בשעה?” הפציר בו בנו הקטן.
“אם אתה ממש רוצה לדעת, אז אני מרוויח מאה שקלים בשעה”.
“אהה”, אמר הבן הקטן בראש מורכן. ואז הרים את ראשו ושאל:
“אבא, אתה יכול בבקשה להלוות לי עשרים שקל?”
האב רתח: “אם הסיבה היחידה בגללה שאלת את השאלה הזאת, היא כדי לקבל קצת כסף בשביל לקנות לעצמך צעצוע מטופש או איזו שטות אחרת, אז לך עכשיו ישר לחדר שלך, תכנס למיטה ותחשוב בבקשה, למה אתה מתנהג בכזאת אנוכיות. כל יום אני עובד שעות רבות וקשות כל כך ואין לי זמן להתנהגות ילדותית מהסוג הזה”.
הילד הקטן הלך בשקט לחדרו וסגר את הדלת.
האיש התיישב, כועס אפילו עוד יותר על השאלה של בנו. איך הוא מעז לשאול שאלות רק בשביל לקבל קצת כסף?
אחרי שעה, האיש נרגע. הוא התחיל לחשוב שאולי היה קצת קשוח מדי עם בנו. אולי יש משהו שהוא באמת צריך לקנות עם עשרים השקלים האלו והאמת היא, שהוא לא מבקש כסף לעיתים קרובות…
האיש ניגש אל החדר של בנו ופתח את הדלת: “אתה ישן בן, הוא שאל?”
“לא אבא, אני ער” ענה בנו.
“חשבתי שאולי הייתי קצת קשוח איתך קודם” אמר האב, “היה לי יום ארוך והוצאתי את כל הכעס שלי עליך, הנה לך עשרים שקלים”.
הבן הקטן התיישב במיטה וחייך.
“תודה, אבא!” הוא קרא. אז הושיט את ידו אל מתחת לכרית והוציא משם מספר שטרות מקומטים.
כשהאב ראה שלבנו כבר יש כסף, הוא התחיל להתרגז מחדש.
הילד הקטן ספר במתינות את הכסף שלו והתבונן באביו.
“למה אתה צריך עוד כסף, אם כבר יש לך?” רטן האב.
“כי לא היה לי מספיק” ענה הבן, “אבל עכשיו יש לי. אבא, יש לי עכשיו חמישים שקלים!”
הוא הגיש אותם לאביו.
“האם אני יכול לקנות חצי שעה מזמנך?…”
