תשובה על לשון הרע

אני טיפוס מאוד חברותי, ונורא אוהבת להיפגש עם חברות לבלות יחד או אפילו סתם לשבת ולדבר. אלא שהרבה פעמים השיחות גולשות למקומות פחות טובים. רכילות, צחוקים על חשבונם אל אנשים או סתם דיבורים שליליים. אחרי שזה נגמר אני מרגישה רע עם עצמי, אבל קשה לי להיגמל מההרגל הזה. לא מזמן סיפרתי לחברה איזה דבר על מישהי, ונדהמתי לגלות לכמה בנות הסיפור הזה הגיע תוך יום אחד. יש דרך לתקן את זה? האם אני חייבת לספר לה על זה ולבקש סליחה?

העולם שלנו בנוי מארבע מדרגות. דומם, צומח, חי, וגבוה מעל כולן – האדם, שֶקָרוּי ‘מְדַבֵּר’. היכולת המדהימה לתרגם מחשבות ותחושות למילים ולחלוק אותן עם אנשים אחרים, היא מתנה מופלאה שניחן בה המין האנושי. היא זו שמאפשרת לו ליצור מערכות יחסים עמוקות ועשירות, ולאחד כוחות כדי לקדם את העולם. אלא שבאותה מידה, זהו כלי נשק קטלני המסוגל לזרוע הרס וחורבן. מילים יכולות להעניק כוח, לעודד ולהפיח חיים, אך באותה מידה הן כלי רב עוצמה להשפיל, להשמיץ ולזרוע פירוד בין אנשים. המילים שאנו מוציאים מפינו לא רק משקפות את המתחולל בתוכנו אלא גם מעצבות ומשפיעות עלינו. אדם המדבר רע מְסַגֵל לעצמו מבט שלילי על המציאות. עם הזמן הוא הופך להיות כזה בעצמו, והרעל שהוא מפזר לכל עובר, פוגע בראש ובראשונה בו עצמו. הרמב”ם, בעקבות חז”ל, מביע במלוא החריפות את חומרת העניין: “אמרו חכמים: על שלש עבירות נפרעים מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא: עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולם. ועוד אמרו חכמים: כל המספר בלשון הרע כאילו כופר בעיקר… ועוד אמרו חכמים: שלשה לשון הרע הורגת, האומרו והמקבלו וזה שאומר עליו” (הלכות דעות פרק ז’).

אלא שנדמה בתרבות שאנו חיים בה היום, אתגר שמירת הלשון קשה יותר מתמיד. התפתחות אמצעי התקשורת הפכה את שיגור המלל קַל מאי פעם, וכמות עצומה של דיבורים זורמת בחלל האוויר, שלא לדבר על הקשקשת ברשת. על מה? לא ברור. “סתם, כי בא לי לדבר”. התרגלנו לצרוך לשון הרע בכמויות מסחריות דרך קריאת עיתונים וצפיה בטלוויזיה, והרגישות הבסיסית כלפי דיבור רע קהתה מאוד. הנזק של המילים רעות מתעצם בגלל התפוצה הרבה, כשכל משפט סתמי שזרקת לחלל הפייסבוק מגיע בין רגע למאות אנשים ויותר מזה. להשיב את הגלגל אחורה, כבר קשה הרבה יותר.

אז מה עושים?

א.      קודם כל, להחזיר את הנושא למוּדָעוּת. להקדיש זמן קבוע ללימוד של הלכות לשון הרע והבנת המשמעות העצומה של המילים שיוצאות לנו מהפה.

ב.      לברור בקפידה רבה יותר את אמצעי התקשורת שאנחנו צורכים, ולזכור שיש פער עצום בין עובדות לפרשנות ובין חשדות לבין הוכחות.

ג.       גם אם יש לך צורך לפרוק מן הלב ולשתף מישהי במה שקרה לך – בדרך כלל אפשר להשיג את אותו האפקט גם מבלי להזכיר שמות.

ד.      תשובת המשקל – לדבר כמה שיותר דברים חיוביים. לכוון את מתנת הדיבור שקיבלנו מאלוקים ללימוד תורה, תפילה, פרגון, מחמאות.

ה.     כמו שאסור לדבר רע על אדם פרטי, לא פחות מזה ואולי הרבה יותר חמור לדבר על ציבור שלם (החרדים, השמאלנים, העיתונאים וכו’). הכללות הן חטא חמור של לשון הרע, ולך תחפש את כל המרוקאים כדי לבקש מהם סליחה על בדיחה דלוחה שזרקת בעניינם…

 שאלה גדולה היא מה לעשות במקרה שלשון הרע שדיברתי על מישהו התפשט הלאה וכולם יודעים על זה…חוץ ממנו. האם אני מחויב להתוודות בפניו על העניין כחלק מתהליך התשובה ולבקש את מחילתו? החפץ חיים (הל’ שמירת הלשון ד,יב) סובר שעם כל חוסר הנעימות שבדבר אין ברירה אלא לעשות כן. לעומתו סבר ר’ ישראל סלנטר, אבי תנועת המוסר, שאם הוא אינו יודע על כך ואם תספר לו מה נאמר עליו תיגרם לו מכך עוגמת נפש גדולה, מוטב לטובתו שלא יידע, ואת התשובה תעשה בינך לבין קונך. 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *