“נפרדתי מהחברה שלי”

אני בן שש עשרה, ובמשך כחצי שנה הייתה לי חברה. לפני שבוע הגענו להחלטה משותפת להיפרד כיוון שגם אם נתחתן זה לא בא בחשבון בזמן הקרוב, והבנו שלא טוב מצד ההלכה ומהרבה סיבות אחרות למשוך קשר במשך כמה שנים. מאז הפרידה אני מרגיש ממש נורא. אני כל הזמן חושב עליה. קשה לי להתרכז בלימודים ובתפילה, ומה שהכי קשה זה שכל הזמן מנקר בי החשש שאולי עשינו טעות בזה שנפרדנו, ואני הפסדתי פה את אהבת חיי. אני לא יודע מה לעשות. בבקשה תעזרו לי

יקירי.

קודם כל אני רוצה לחזק אתכם בהחלטה האמיצה והלא קלה שעשיתם. בשלב הזה אולי קשה לך לחוש את זה אבל לדעתי עשיתם את הדבר הנכון, ויום אחד עוד תכירו בזה ותשמחו על כך. אהבה איננה משחק. זה הדבר הכי רציני בחיים, ולכן אנו שואפים ללכת בו על ‘כל הקופה’. אין לנו עניין בסתם חברויות זמניות ובהחלפת בני זוג. אנו שואפים לאהבה שלימה ומוחלטת בכל הרבדים שכמותה יש רק אצל שניים שהחליטו לכרות ביניהם ברית עולם ולהינשא. הניסיון מראה, וכך גם מדריכה אותנו התורה, שהרוב המוחלט של הקשרים שהתחילו בגיל הנעורים לא הובילו לנישואין. הם רק גרמו לשני הצדדים לבזבז זמן וכוחות נפש, ולהישאר עם צלקות וזיכרונות שעלולים להקשות ולפגוע בהמשך.

העובדה שהפרידה קשה לך עכשיו מובנת מאד ורק מראה שאתה אדם עם הרבה חום, רגש וכוח של אהבה, שבעז”ה יוכלו בעתיד להיות דבק מופלא שיחבר בינך לבין אשתך.

מבחינה מעשית אני רוצה להציע לך שני דברים:

א. ככל שתפנים בתוכך מבחינה שכלית שעשית את הדבר הנכון, כך יקל עליך להתמודד מבחינה רגשית.

ב. אל תניח למחשבות להשתלט עליך. דאג למלא את הזמן שלך בעשייה חיובית – בלימודים, עם חברים, בסניף, תחביבים וכו’. דע לך שהקושי הגדול הוא בהתחלה, אך ככל שיעבור הזמן הדבר פחות ופחות יטריד אותך, ותחזור להיות פעיל ושמח כמו קודם.

ולסיום עוד דבר חשוב אחד. זכור תמיד שלא יכול להיות שבגלל שעשית את הדבר הנכון וקיימת את רצון ה’, תפסיד את אהבת חייך. צריך להתמלא באמונה שאם הנערה ההיא היא באמת המיועדת לך מששת ימי בראשית, ריבונו של עולם ידאג להפגיש אתכם שוב במקום הנכון ובזמן הנכון, ואז כבר תוכלו להתקדם לשלב הבא – ולהינשא.

חזק ואמץ.