התמודדות עם פרידה

שלום. אני בת 23 וכבר שלוש שנים שקועה עמוק בתוך העניין של הדייטים. לפני חודשיים חברה הכירה לי בחור מדהים. היה בו כל מה שתמיד חלמתי, וקצת יותר. הקשר היה מעולה, הייתי בעננים, בטוחה שמסכת ייסורי תמה סוף סוף, ומצאתי את האחד והיחיד שלי. לפני שבוע זה נגמר. הוא הודיע לי בהפתעה שאני בחורה טובה…בלה בלה בלה…אבל זה ‘לא מתאים לו…’. מאז אני לא מסוגלת להוציא אותו מהראש שלי. זה מטריף אותי לגמרי. אחרי כל כך הרבה דייטים כושלים, סוף סוף מישהו כמו שתמיד חיפשתי, ועכשיו הכול מתנפץ לרסיסים….אין לי שאלה מסויימת. רק לב שבור. מה יהיה איתי?!

שלום. לפעמים נדמה שאחד מהחוקים הבלתי כתובים של האהבה הוא שכדי לפגוש את הנסיך האמיתי שלך את חייבת לבלוע כמה צפרדעים בדרך. אלא שכנראה הנוכחית מגעילה במיוחד… ולכן, לפני הכול, הרשי לי להשתתף בצערך. פרידה תמיד כואבת, ובטח בנסיבות כמו אלו שתיארת. מה שלא אגיד לא יַעֲלִים ממך לגמרי את הכאב ותחושת ההחמצה. וזה בסדר גמור. את יכולה להיות גם קצת מבואסת. מותר לך.

ובכל זאת, כדי להמתיק מעט את הגלולה המרה, הרשי לי לשתף אותך בשלוש מחשבות חיוביות שיעזרו לא לשקוע לגמרי בביצה ולהרים טיפה את הראש מעל המים.

 

א. הרי את מצידך עשית את הכול כדי שזה יצליח. התכוננת לפגישות, השקעת במהלכן, ניסית לקדם את הקשר, בחנת את ההיבטים השונים של ההתאמה ביניכם. אם אחרי ככלות הכול הבחור בחר לסיים את הקשר, התברר דבר אחד פשוט: הוא מלכתחילה לא היה המיועד לך. הרי במשוואה הזו יש שלושה מרכיבים: את – הוא – וזה שם למעלה. ובשביל קשר, כידוע, צריך שניים. אם יש רק צד אחד שמעוניין, פירושו של דבר שבעצם אין פה כלום, ומה שזכית לגלות הוא שזה פשוט לא הבחור שלך. הרי את בחורה מאמינה. את יודעת שהכול מכוון משמים, ובפרט דבר משמעותי כמו חיבור בין חצאי נשמות ובניית בית בישראל. אם אחרי כל ההשתדלויות הסיפור הסתיים כנראה שאלוקים מועיד עבורך משהו יותר מוצלח. ‘אבל נורא רציתי אותו, זה היה נראה כל כך טוב!’. ייתכן. יודעת איך קוראים לזה בעברית? ‘טעות אופטית’. חשבת. היה נדמה שלך שכן. אבל לא. מה עושים עכשיו? מעבירים הילוך וממשיכים הלאה.

יותר מזה, כיוון שכך, עלייך לשמוח שהקשר הזה לא המשיך אפילו לא עוד רגע אחד. כיוון שהתברר שזה לא הבחור שלך, חבל מאוד, בשביל שניכם, אם הייתם ממשיכים להימרח ביחד. זה היה בזבוז זמן וכוחות נפש לריק וטוב שזה הסתיים.

 

ב. עִצְמִי רגע את העיניים ודמייני את הרגע הקסום של החופה שלך. את עומדת שם בשמלה צחורה כשלג, ולצידך בחיר ליבך. בין עיניכם הנוצצות עובר ברק מְחַשְמֵל. באותן שניות הלב שלך עולה על גדותיו ומלא תודה לאנשים רבים שעזרו לך להגיע אל פיסגת האושר הזו. ביניהם…כל אותם בחורים שבדרך שהוציאו לך את המיץ עם ‘זה לא את זה אני’, ‘הגעתי למסקנה שאני לא בנוי לקשר כרגע’ וכו’, אבל רק בזכות הפרידה מהם (למרות הדמעות הרבות שזה הוציא ממך בזמנו) – את ניצבת כאן עכשיו עם זה שאת רוצה שרק הוא יהיה האבא של הילדים שלך, ולא היית מחליפה אותו בשום בחור אחר בעולם. דווקא הפרידה הצורבת ההיא פתחה לך את הצוהר אל העתיד המאיר.

 

ג. מספרים על הצדיק הירושלמי, ר’ אריה לוין זצ”ל, שפגש פעם בחור שפניו נפולות. ‘קרה משהו?’, שאל אותו. ‘שוב נפרדתי מבחורה. שוב אכזבה מרה’, ענה הלה בקול שפוף, ‘ודווקא אחרי שכל כך ציפיתי. אני ממש מיואש, רבי. אני מאמין שבסוף אתחתן אבל למה הייתי צריך לעבור את הדבר הזה אם בסוף לא יצא מזה כלום?! למה אני צריך לעבור את כל מסלול הייסורים הזה עד שאמצא את אשתי?!’. ענה לו ר’ אריה לוין כך: ‘כל נשמה לפני שהיא יורדת לעולם, דנים בבית דין של מעלה מי יזכה להיות החצי השני שלה. והמלאכים מביאים נשמה אחת שעשויה להיות מתאימה ונעשית בדיקה – מתאים או לא? ומגיעים למסקנה שלא. וכך עוד אחת ועוד אחת. עד שמגיעים לנשמה הנכונה שהיא תהיה בת הזוג המושלמת ביותר. כאשר תרד הנשמה לעולם ותתלבש בגוף, האדם יפגוש את אותה המיועדת ויינשא לה. אבל מה לגבי כל הנשמות הראשונות שהועלו בתור “הווא אמינא”? ובכן, גם איתן הוא ייצטרך להיפגש ולגלות בעצמו שזה לא מתאים עד שיגיע אל הנשמה האמיתית’. סיים ר’ אריה לוין את דבריו: ‘נמצא שכל מפגש כזה עם עוד נשמה, רק מקרב אותך אל המפגש עם החצי השני של נשמתך. עוד שלב בסולם. עוד צעד חיוני בדרך אל המטרה. וכי לא ראוי לשמוח על זה?!’.

אני לא מבין גדול בסודות של נשמות, אבל יש דברים שאפשר לראות בעיניים. הניסיון מראה שמכל קשר לומדים דברים חשובים. על עצמך, על מה שאת מחפשת, על החיים. אם תבחני את כל מה שעבר עלייך בתהפוכות הדייטים, אני בטוח שתגלי שאת נמצאת היום במקום אחר לגמרי מאשר איפה שהיית לפני שלוש שנים. יותר בוגר, יותר מודע לעצמו, יותר מנוסה, יותר מכוון למטרה. אפילו מהקשר האחרון, אם תבחני אותו לעומק תגלי דברים שהיית רוצה לקחת משם הלאה, אבל בהחלט ייתכן שגם דברים שתעדיפי להשאיר מאחור. ולכן, בעצם מה שקרה עכשיו הוא שהתקדמת עוד צעד חשוב בדרך אל המטרה המקודשת (תרתי משמע).

 

ולסיום, שני טיפים קטנים כצידה לדרך:

נכון שג’יי.קיי.רולינג בנתה קריירה עולמית בזכות הדמיון המפותח שלה אבל דווקא כשעוסקים בחיפוש החצי השני שלי הדמיון הוא אחד האויבים הגדולים ביותר. זה לא רק את. כולנו ככה. טבע האדם שכשהוא מגלה שמשהו טוב לו והוא מאוד רוצה בו, לפעמים הוא קצת שוכח את עצמו ומשחרר את הרסן. הדמיון כבר שועט קדימה ומצייר את הפנים המופתעות של כל אלו שתספרי להם ‘לא תאמיני, אתמול התארסתי!’, את שמלת הכלה ה-מ-ד-ה-י-מ-ה שתלבשי, ואת האופן בו תעצבי את הבית שלכם. מה שמדהים עוד יותר הוא שכל זה קורה לפעמים כשבן הזוג משתרך הרחק מאחור בצעדים כבדים ממשא של התלבטויות והיסוסים.

זו הסיבה שאת החיפוש חייבים לעשות במבט מפוכח עם שתי רגליים על הקרקע, כשרגל השכל מובילה, רגל הרגש צועדת בעקבותיה, והדמיון נמצא בסטנד-ביי. יש להיזהר ממצב בו הרגש ממריא קדימה על כנפי הדמיון, והשכל המברר נגרר לאיטו מאחור.

ואחרון חביב, אני יודע שקשה לך להאמין בזה עכשיו אבל גם הזמן יעשה את שלו. הימים הראשונים שאחרי הפרידה הם הקשים ביותר. לפעמים נדמה כאילו אין מחר. ובכל זאת, אין לי ספק קל שעוד שבוע תרגישי אחרת, עוד חודש אולי כבר תצאי עם מישהו אחר, ועוד שנה לא בטוח שעוד תזכרי את שם המשפחה של הבחור האחרון.  בהצלחה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *