אי אפשר פשוט להיכנס לרכב ולהתחיל לנהוג. זה לא הגיוני ולא חוקי. לפני שנער בן שבע עשרה יזכה לקבל לידיו את המפתחות והשלט הוא חייב לעבור סידרה ארוכה (ויקרה) של שיעורים, תיאוריה, טסט פנימי וטסט חיצוני. כדי שאדם יוכל לעטות על גופו חלוק לבן וסטטוסקופ ולחלק אבחנות רפואיות לאנשים הוא מקדיש שבע שנים מחייו ללימודים אינטנסיביים פלוס שלוש שנות התמחות ואחרי כל זה להמשיך כל העת להתעדכן בחידושי הרפואה האחרונים.
העיקרון הזו נכון בכל תחום. כל התעסקות עם משהו מורכב ומשמעותי דורשת הכנה, לימוד ותרגול. התעסקות אלמנטרית שלא לומר מקצועית עם נושא כבד משקל דורשת הכשרה. זה לא בא באינטואיציה וגם רוח הקודש אינה כל-כך זמינה כיום.
אלא שבאורח פלא, אל כמה מהתחומים החשובים ביותר בחיינו ניתן לגשת ללא שום הכשרה וכמעט מבלי הכנה. למשל, הורות. כל זוג יכול להביא לעולם ילדים מבלי שאף אחד ישאל: האם יש לכם כישורים הוריים בסיסיים? מיומנויות טיפול בילדים? ייתכן שבסופו של דבר רוב האנשים יסתדרו ברמה כזו או אחרת, אבל אין ספק שיש לזה מחיר גבוה. כמה טעויות נעשות בדרך, כמה נזקים חינוכיים שגם שנים אחרי כן לא תמיד אפשר לתקן.
כך גם לגבי זוגיות. נכון, רוב האנשים זכו לגדול בבית עם אבא ואמא ולקלוט משהו ממערכת היחסים ביניהם. האם זה מספיק כדי להכשיר אותם לבנות זוגיות משלהם בבוא היום? עד כמה הם מכירים לעומק את ההבדלים בין המינים ואת ההשלכות שלהם על בניית קשר? עד כמה הם מצויידים ביכולות תקשורת ובמיומנויות פתרון קונפליקטים?
רוב הילדים גם ראו את ההורים שלהם נוהגים אבל אף אחד לא מעלה בדעתו שזה מספיק כדי להפקיד בידם את המאזדה ולסמוך עליהם שיסתדרו. למה בתחומים חשובים בהרבה בונים על כך שזה ‘יבוא מעצמו’?
המשמעות של כל זה היא כפולה: מי שמעוניין לבנות זוגיות איכותית, עמוקה ויציבה, מי ששואף להורות אחראית, מוֹּדַעת ויעילה, מי שנתקל בקושי, במתחים ובחיכוכים בתוך הבית, שלא יצפה שדברים יסתדרו מעצמם או שבכוח האינטואיציה יִימָצֵא פתרון. זה לא עובד ככה. כדאי לנצל כל הזדמנות הנקרית בדרכנו כדי ללמוד איך לעשות את זה נכון. לקרוא ספרים מקצועיים בעניין, ללכת לסדנאות, לשמוע הרצאות, לשאול שאלות ולפנות לגורמים מוסמכים כדי לקבל תשובות. מובן שבמקרה של קושי משמעותי לא להתבייש וללכת להתייעץ עם איש מקצוע מוסמך שזה התחום שלו – יועץ זוגי, מנחה הורים או פסיכולוג. מערכת החינוך מצידה צריכה לתרום בצורה שיטתית ומסודרת את חלקה בעניין, אך ברור שהלמידה רחבה בהרבה וצריך להקדיש לה זמן וכוחות רבים באופן עצמאי.
למה לא לעשות את זה
– “זה עולה כסף“ – ברור! אתם מכירים דבר אחד שווה בעולם שלנו שלא עולה כסף?! (אוקיי, חוץ מעלון ‘שבת בשבתו’). חז”ל כבר קבעו שרופא חינם שווה חינם (ב”ק פה,א), וכשעורכי הדין, השרברבים והמוסכניקים יעבדו בהתנדבות, יהיה מוצדק לדרוש את זה גם מהיועצים והפסיכולוגים.
מעבר לכל זה, אם יש משהו בעולם הזה ששווה להשקיע בו כסף – זה הדבר הזה. הרי מדובר בחיים שלנו, בזוגיות שלנו, בעתיד של הילדים שלנו. יש משהו חשוב יותר מזה?
– “פעם הסתדרו מצוין בלי הדברים האלו. סבא וסבתא שלי גידלו ילדים וניהלו זוגיות בלי סדנאות ובלי יועצים” – פעם גם הסתדרו בלי חשמל ומים זורמים בברזים וגם ללא מכונת כביסה, מחשב ניד ומכונית. העולם התקדם והשתכלל מאז וגם נעשה יותר מורכב ומטורף. לבנות זוגיות טובה ולחנך ילדים בריאים בדורנו הוא אתגר קשה פי כמה מאשר לפני שישים שנה.
– “אני לא צריך את זה. בסופו של דבר הכול תלוי באדם עצמו” – חז”ל כנראה חשבו אחרת כשאמרו “אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים” (ברכות ה,ב). גם סַפָּר צמרת מפקיד את מחלפותיו ביד קולגה כשהוא זקוק לקיצוץ, וגדול רופאי השיניים לא יעז לטפל בעצמו כשהוא צריך סתימה… אין תחליף למבט אובייקטיבי, ליידע מקצועי ולניסיון. הבעיה שלי נראית בעייני נוראית ובלתי פתירה, אך הוא פוגש כמותה לפחות עשר מידי שבוע.
למי ללכת?
יש יתרון באיש מקצוע דתי שעולמו הערכי והרוחני ושפתו קרובים יותר אל השואל. יש תחומים בהם זה ממש חיוני. לא כל דבר מצריך טיפול ממושך. לפעמים בשתים-שלוש פגישות אפשר לעשות סדר, לפרק מכשולים ולכוון את האדם לצעידה בדרך חדשה. מאידך, צריך להיזהר מלהפוך את ההתייעצות למשהו כרוני ואובססיבי ולפנות בכל דבר זוטר לאיש מקצוע. אך נדמה שכרגע הבעיה של רוב האנשים דווקא הפוכה. הם טרם השתחררו מהסטיגמה שרק טיפוס ‘חריג/מופרע/פסיכוטי’ צריך להיעזר בפסיכולוג, וימשיכו להתעקש להסתדר לבד ורק לשקוע עמוק יותר בתוך הבוץ. אם יצאתָ עם כמה וכמה בחורות אבל עדיין לא היה לך אף קשר משמעותי, אם אתם יוצאים כבר חמישה חודשים אבל מתקשים להחליט, אם יש לכם קושי רציני עם הצבת גבולות למתבגרים שלכם, חבל שלא להיעזר במקצוענים כדי לנתח את הבעיה ולקבל כלים להתגבר עליה. מי שיש לו קושי אמיתי מבחינה הכלכלית יוכל למצוא גם אופציות מוזלות ומסובסדות ברמה מקצועית גבוהה, כך שהמכשול המרכזי העומד בדרכנו הוא הרצון והפתיחות. הרווח או ההפסד, בסופו של דבר, כולו שלנו.
