משחק ילדים

הוא אכל במהירות את ארוחת הצהריים, גמר בחמש דקות את שיעורי הבית והתיישב מול המחשב. האספקלורר כבר היה פתוח ולקח לו פחות משלוש שניות להתחבר למשחק החביב עליו. “מכות בבית אבות”. הרעיון פשוט להפליא. אתה, הילד המשחק, אב-הבית של בית האבות. בסרטון הפתיחה מנהל המוסד מזמין אותך למשרדו ומבהיר לך את המשימה. “בית האבות שלנו צפוף מידי”, הוא מסביר בכובד ראש, “יש כמה זקנים שכבר לא מכניסים לנו כסף. צריך לחסל אותם כדי שיתפנה מקום, ונוכל לקבל אחרים במקומם”. מכאן כבר מתחיל החלק שלך. החלק המעניין. אתה מרביץ, מרסק ומחלק אגרופים ובעיטות לכל מי שנופל לידך. הקשישים, אומנם, פורצים בבכי ומתחננים על חייהם, אך כמובן, זה לא משנה. זה רק עושה את העניין למגניב יותר. אתה לא תפסיק להקיש במקלדת ולכוון את הביריון עד שהזקן ינפח את נשמתו, ובמקומו יופיע איור של מצבה טריה. נכון, קרה פעם או פעמיים שאמא נכנסה בדיוק באמצע ושאלה ‘מיקי, מה אתה עושה?’, אבל אמרת לה בטון מרגיע ‘אל תדאגי אמא, כבר גמרתי שיעורי בית. אני סתם משחק במחשב. זה משהו מצויר לילדים’. ‘אה, טוב. יופי, חמוד’, היא אמרה, ‘אל תשכח לסדר מערכת למחר’, ויצאה.

________________________________________________

זה קרה לפני פחות מארבע שנים. השוד שזעזע את המדינה. שלושה צעירים פרצו לדירתה של איטה פוגל, קשישה חיפאית בת שישים ושמונה. הם הפכו את הדירה וגנבו ממנה תכשיטים. לא הייתי מטריד אתכם בזוטות כאלו. לזה אנחנו כבר רגילים. העניין הוא שהפעם הם גם התעללו בקורבנם בצורה חולנית ומזוויעה. פוגל, ניצולת שואה, בקושי יצאה משם בחיים ואושפזה במצב קשה. הציבור היה המום והמשטרה הצליחה בסופו של דבר לשים עליהם את ידה. “חיות אדם”, זעקו הכותרות, “איך קורה במדינת ישראל דבר כזה?!”. “מה, אין לכם אמא או סבתא”, החזיקו אחריהם הטוקבקיסטים, “איך בני אדם מסוגלים לעשות דבר כזה לאישה קשישה וחסרת אונים?!”.

________________________________________________

אם יורשה לי להיות הפעם הילד הקטן והתמים שצועק ‘המלך עירום’, נדמה לי שאני דווקא יודע את התשובה. זה מתחיל מהבית. בגיל ארבע או חמש, כשהטלוויזיה משמשת כבייסיטר נוח להורים עסוקים. העיניים של הפעוט המרותק שוזפות אלפי מעשי אלימות, בריונות, התעללות ורציחות, כשהשיא הוא בסרטים המצוירים לילדים, שם רמת האלימות גבוהה פי חמישה (!) מאשר אצל המבוגרים. זה ממשיך בגיל שמונה, כשמשתדרגים לאינטרנט ועכשיו אתה לא רק צופה איך אחרים רוצחים, אלא גם עושה זאת בעצמך. מיד אחרי שיעורי הבית בחשבון ובתורה אתה מתיישב מול המחשב ועסוק בלרצוח זקנים, לשחוט, לפוצץ ו…גם להצית את הגופה בסוף. זה עולה שלב בגיל שלוש עשרה במרוצי המכוניות כשאתה דוהר כמו מטורף על הכביש הוירטואלי, אך גם גולש לפעמים למדרכה כשתחת גלגליך נמחצים נשים וילדים. ביג דיל. במקרה הכי גרוע, אם המסך יהבהב לך ‘GAME OVER’ אחרי שלוש פסילות, פשוט תצטרך להקיש על ‘RESTART’ ולהתחיל מהתחלה. מעולם לא היה מישהו שסיפר לך על המחקרים המגלים שהסיכוי של נהגי המרוצים הוירטואלים למות בגיל תשע עשרה על הכביש עולה בעשרות אחוזים, כי דפוסי הנהיגה האלו נכנסו להם לדם ומשתוללים שם כמו אלכוהול קטלני.

_________________________________________________

חיפוש תמים בגוגל אחר המילים ‘רָצַח בגלל’ יתנו לכם כעשרת אלפים (!) תוצאות בעברית. על מה אנשים מתים במדינת ישראל, אתם שואלים? בגלל סיבות מגוונות, אחת יותר ‘טובה’ מהשניה: בגלל שהוא חסם אותו בחניה, עקף אותו ברמזור, לקח לו את הכיסא בחוף הים, הסתכל על החברה שלו, זרק לו איזו מילה או מבט שהקפיצו לו את הפיוזים. כל אלו הם סיבה מוצדקת לעונש מוות, לא?

הרבה מלל נשפך על השאלה האם צריך להקים ועדת חקירה על מחדל הכיבוי, לפני שחלילה תפרוץ השריפה הגדולה הבאה. האם מישהו שמע מילה על חקירה של מחדל הזילות של חיי האדם במדינת ישראל?!

נ.ב מובן שלא בעבריינים עסקינן או במשהו פיראטי. כל המשחקים והתוכניות הנ”ל חוקיים, גלויים ונגישים לכל דרדק. לעיתים גם תוכנות הסינון מאפשרות את הטירוף, שהרי ככלות הכול, מה זה אם לא…’משחק ילדים’?!