איך לחנך לצניעות?

הקונפליקט שמצוי בו הנוער הדתי, שנאלץ לעמוד בהתמודדות ממושכת וארוכת שנים בתחום הצניעות.

במאמר הקודם (“חינוך לצניעות בדור מתירני”, שבת פר’ קורח) הסברנו את המושג “מלחמת עשר השנים” ואת הקונפליקט שמצוי בו הנוער הדתי, שנאלץ לעמוד בהתמודדות ממושכת וארוכת שנים בתחום הצניעות. בשורות הבאות ננסה להציע עקרונות יסוד לעיסוק חינוכי בעניין, לטובת הורים ומחנכים שרוצים להיות רלוונטיים עבור הצעירים בנושא החשוב הזה ולגעת בו בצורה נכונה ובריאה.

א. הגישה היסודית – בגלל החשיפה הרבה שלנו לתרבות המערבית-נוצרית שעוסקת בנושא האהבה והיחסים בין המינים ללא הרף, הוא מקבל בתודעה של רבים מאיתנו קונוטציה של חטא ודבר שלילי. זה מתאים מאוד לתפיסה הנוצרית שרואה את כל הקשר בין האיש והאישה כתולדה של החטא הקדמון ותוצאה של נפילת המציאות, ונובע גם מכך שעולם המדיה מציג את הנושא בצורה זולה וגסה המעוררת רתיעה וסלידה מכל מי שנותר בו שריד של עדינות ומבט פנימי.

הבסיס של הכול הוא מבט יהודי אמיתי שמתייחס לנושא בצורה חיובית ואידאלית. כוחות המשיכה כלפי המין השני שמתפתחים בגיל הזה הם מתנה שקיבלנו מאלוקים. הם חיוביים, בריאים וקדושים ויש להם תפקיד חיוני בבניין העולם ובחיזוק הקשר בין איש לאשתו. האידיאל היהודי אינו הנזיר הפורש מן העולם ומן האישה, אלא דווקא הכהן הגדול, שביום הקדוש בשנה – יום הכיפורים, בכניסתו לקודש הקודשים לכפר על עם ישראל, תנאי בסיסי הוא שהוא חייב להיות…נשוי.

 

ב. לא לחלל ולא לבזבז – כשיוצאים מתוך נקודת המוצא הנ”ל יש מקום לאמירה הברורה שדווקא לאור קדושתם ומעלתם של הכוחות היקרים שקיבלנו צריך להישמר מלחלל או לבזבז אותם בטרם עת או על האדם הלא נכון. המשיכה בין המינים היא דבר נפלא ומתת אלוקים. אך הוא גם כוח גרעיני רב עוצמה שחייבים לשים אותו בכלים הנכונים ולשמור על הכללים, כדי להפיק ממנו את האנרגיה האדירה שהוא מסוגל לתת ולא לגרום, חלילה, לחורבן. עלינו לדעת לנהל אותו נכון, ולא שהוא ינהל אותנו.

ג. חשיפת שקר ה”אהבה המדומה” של עולם המדיה – דווקא בתחום הזה קל להראות כיצד מי שרוצה באמת אהבה יש לו דרך אחת לעשות זאת נכון. לא קשה לראות איך התרבות המערבית שמדברת בלי סוף על אהבה, נותרה בידיים ריקות ומבט עצוב ומיואש בעיניים דווקא בתחום הזה. החטא הגדול שלה הוא לקיחה של גירוי יצרים שטחי וזול והפיכתו לדרך חיים, ולהעז לכנות זאת ‘אהבה’. והתוצאות בשטח מדברות בעד עצמן: עשרות אחוזי גירושין וגירושין אמוציונאליים, בגידות, חוסר אמון, רווקות מתמשכת, בתים מפורקים וילדים אומללים. תרבות שמדברת גבוהה על כבוד האישה ועל שיוויון אך חוטאת בלי הרף בְּהַחְפָּצַת נשים והפיכת גופן למוצר מקדם מכירות תוך קביעת נורמות לבוש (?) אכזריות שמכריחות נשים להופיע בציבור בצורה שמבזה את אישיותן ואת כבודן.

התורה מציעה מודל אחר לגמרי ליחסים בין גברים ונשים. הוא מורכב וקשה יותר ליישום אבל יש לו יתרון ענק אחד. הוא עובד! והמרשם שלו לבניית קשר, לטיפוח אהבה עמוקה לאורך זמן פשוט מצליח. אין אדם שלא מעוניין באהבת אמת ובקשר אמיתי שיעניק לו שמחה, ביטחון ואושר. אלא שבניגוד לברק החיצוני ולמקסם השווא, הוליווד הוא המקום האחרון בו אפשר למצוא אהבה אמיתית. מי שמוכן להקשיב בפתיחות ובאומץ למודל האהבה של התורה יגלה עולמות חדשים.

 

ד. טרמינולוגיה חיובית – להימנע מלדבר כל הזמן על ‘מה לא’, ו’את זה אסור’. להתנסח בצורה חיובית ולדבר על הצורה הנכונה לבניית קשר אמיתי – בעיתוי הנכון –  כשכל אחד מן הצדדים בָּשֵל ובנוי בפני עצמו (“כדי ששני חצאים יהפכו לשלם, הם צריכים להיות קודם כל חצי…”), ובסדר הנכון – מן הַפְּנִים אל החוץ, כשהקשר הגופני הוא החוליה האחרונה בשרשרת, הפוך ממה שמקובל היום בעולם המערבי. נקודה למחשבה: האם כל אותם בני נוער ששמעו בלי סוף על “איסור נגיעה” שמעו אי פעם שיש גם מושג של “מצוות נגיעה”? הערה חשובה: מובן שחינוך לצניעות צריך להיעשות בצניעות, הן מבחינת השפה והן מבחינת צורת ההעברה והמעביר (גברים לבנים ונשים לבנות). יש להרחיב את מושג הצניעות מ”יחסי גברים-נשים” לגישה פנימית יותר אל העולם ואל החיים, שמתבטאת באינספור תחומים. להדגיש שההסתרה אינה בגלל יחס עוין או פחד מן הגוף, אלא מרצון לתת לו את המקום הנכון ולשמור על האיזונים הנכונים בינו לבין הנשמה.

 

ה. הקטנת גירויים – ההתמודדות בתחום הצניעות אינה קלה ולא צריך להקשות עוד יותר ולהוסיף שמן למדורה. מי שמרשה לעצמו להסתובב במקומות בעיתיים בתחום, לגלוש עם אינטרנט לא מוגן, לצפות בצורה לא מבוקרת בהופעות, סרטים ותוכניות טלוויזיה וכדו’, פשוט יורה לעצמו ברגל. הוא מעצים את הקושי כמאמר החכם: “משביעו – רעב”.

 

ו. אמצעי עזר בהתמודדות – להשתמש בכל מה שיכול להקל ולסייע במאבק. בין אם מדובר בכללי בטיחות וסייגות שקבעו לנו חז”ל בהיכרותם העמוקה עם נפש האדם ועוצמת יצריו (הלכות ייחוד, זהירות מקלות ראש ושמירת מרחק נצרכת מלהפוך את היחסים הענייניים בין גברים לנשים לאישיים וכדו’), ובין אם מדובר בכללים שקובע על אדם לעצמו מתוך היכרות עם נקודות התורפה והחולשה האישיות שלו. אין מצווה להתנגח עם היצר הרע ראש בראש. הניצחון הגדול עליו יהיה אם נמצא את הדרך לעקוף את ההתנגשות החזיתית ולחסוך את ההתמודדות.

 

ז. חינוך אגבי – עיסוק רשמי ומוצהר בנושאי צניעות לוקה בחיסרון מסויים בכך שהוא יוצר נוגדנים אצל חלק מהאנשים ועשוי להביא לתגובות של ציניות והומור שפוגעים ביכולת העברת המסרים. יש כוח גדול בעיסוק בנושא גם בדרך אגב. בהקשר לאירועים המלווים את חיינו בחדשות, בחיים הקהילתיים או משפחתיים שלנו, בהקשר להתפתחות הפיזית המתרחשת אצל הנער/ה. יתרון נוסף הוא כשהדברים נעשים בקונטציה של קודש – בהקשר לפרשת השבוע או דרך לימוד תנ”ך, שמטבע הדברים נעשים באווירה רצינית יותר. החינוך האגבי גם משדר שאנחנו לא מבוהלים או ‘נערכים’ במיוחד לעיסוק בנושא, אלא הוא טבעי לנו, כחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו ומהתורה שאנחנו לומדים בצורה בריאה, זורמת ונעימה.

 

ח. עליה כללית – הניסיון מלמד שההקפדה על הלכות צניעות בלבוש והתנהגות לא מגיעה מעיסוק אינסופי בתחום, אלא דווקא מעליה כללית במפלס יראת השמים, השאיפות, והתעצמות כוח הרצון. פעמים רבות הסיבה לחוסר הקפדה בתחום אינה בגלל אי הבנה של חשיבות הצניעות ושחיים מתוך מבט פנימי זו דרך נכונה ואמיתית יותר, אלא כי זה… פשוט קשה, והניסיון גדול, ויש פיתויים, וסחף חברתי, והורמונים, כמו גם כוחות בריאים שמחפשים להתבטא. אבל עדיין אין להם את האפיק הנכון לעשות זאת. העצמת האישיות תשדרג את יכולת ההתמודדות וההצלחה גם בתחום הצניעות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *