דואר אלקטרוני מבורא העולם /

שנים רבות דימיינתי מה היה קורה אילו היה אפשר לקבל מכתב מהקדוש ברוך הוא. כאשר קראתי על אתר באינטרנט בשם "שער השמים", ועל האפשרות להתכתב עם בורא העולם, לא יכולתי שלא להיכנס אליו. מכתב לבורא עולם... לא פשוט. הקדשתי זמן ומחשבה מעמיקה לעניין, ולבסוף חיברתי את המכתב הבא:

ריבון העולמים!

כפי הידוע לך אני יהודי ירא שמים, אך עדיין מרגיש שחסר לי משהו בחיים… אנא הטל עלי משימה מיוחדת שתרומם לי את החיים, שתרים אותי מעל חיי השגרה האפורים, משימה שתעניק לי אתגר לוהט. אנא אמנם אני עפר ואפר, אבל אנא שעה לבקשתי. עבדך.

לחצתי על כפתור שלח, והדוא”ל שלי נעלם במהירות בחלל האלקטרונים השמימי.

ברור היה לי שהקב”ה איננו נוהג לענות ישירות לפניות בני תמותה. בכל אופן, עצם משלוח המכתב מילא אותי התרגשות, ובלבי קיננה תקווה עמומה שאזכה לתשובה.

ואכן היא הגיע… אך כגודל הציפייה, גודל האכזבה…

חזור בתשובה על עברה אחת של לשון הרע. לקבלת עזרה ומידע תוכל לפנות אל מסד הנתונים שלנו: http://www.shaarhashamayim.com/loshon_hara_database 

 מה? זו התשובה לבקשה הרוחנית המרוממת שלי? תשובה על עברה אחת קטנטונת של לשון הרע? איזו אכזבה נוראה! דמיינתי שליחות מסעירה ודרמטית, משהו בסגנון של “טפס על הרי ההימליה והצל נשמה תועה שהצטרפה לכת במזרח הרחוק”, או: “לך לך מביתך, עבור להתגורר בסיביר והקם שם ישיבה לצאצאי היהודים שהשתתפו במהפכה הקומוניסטית.” למרות האכזבה המרה, ידעתי שלא אוכל להתעלם ממסר מהקב”ה, ואצטרך למלא בלי ערעור את הוראתו המקודשת.

לחצתי על הקישור, ועל המסך הופיעה רשימה של כל דברי לשון הרע שדיברתי במשך חיי. הזדעזעתי לגלות שנזקפו לחובתי למעלה מ-35,000 עברות של לשון הרע, כלומר בממוצע חמש עברות לשון הרע ביום, במשך עשרים השנים האחרונות (אני בן 33). על-אף שתמיד נזהרתי, לשון הרע הוא, איך נאמר, שייך לקטגוריה אחרת. הרי קצת רכילות פה ושם זה ממש צורך אנושי. בכל זאת הוכיתי בתדהמה למראה הכמות העצומה של רישומים במסד המידע האישי שלי. גללתי את המסך, סקרתי את הרשימה והצבעתי באופן אקראי על אחד המקרים שבהם דיברתי לשון הרע.

התאריך: 16 במרץ 1998. הנפגע: חיים בלנק. הנזק: פגיעה במוניטין מקצועי

 

לא זכרתי את המקרה, ולכן לחצתי לחיצה כפולה ונגן המדיה הופעל וסרטון וידיאו על המקרה הוצג על המסך.

 

חיים בלנק היה שיפוצניק, חבר טוב שלי. שנה שעברה ביקשתי את עזרתו בצביעת חדר. הוא קצת פישל בפאנלים וזה ביאס אותי מאוד. כשדיברתי עם שמעון, שהתכוון גם הוא להזמין עבודת צביעה מחיים אמרתי ש “חיים צבע לי חדר, ואני כבר לא מתפלא שהעסק שלו לא מצליח. הוא לא צבע טוב”.

בסרגל הכלים מצאתי אפשרות בשם “תרשים התפשטות דברי לשון הרע”. לחצתי על הקישור, על המסך הופיע תרשים מסועף בעל ענפים רבים שתיאר בפירוט את ההשתלשלות של מה שאמרתי על חיים 

 

גללתי את המסך ועקבתי אחר ההתפשטות של דברי. והכי הזדעזעתי לראות ענף חדש הצומח מול עיני. מישהו חוזר ממש ברגעים אלו על הדברים שאמרתי. הלשון הרע שסיפרתי חי ונושם ומוסיף להצמיח גרורות ולפרוש רשת השמצות מכוערת גם שנה אחרי. עד עכשיו ההכפשות על חיים הועברה מפה לאוזן 189 פעמים עד לאותו רגע.

הייתי נבוך לחלוטין. איך אפשר לסגת מדברים שהושמעו באוזני 189 בני אדם? שמות רבים שהופיעו בתרשים לא היו מוכרים לי כלל, איך אפנה לאנשים שאינני מכיר.

ואז נצנץ בלבי רעיון – הברקה של ממש! מדוע לא אשלח דואר אלקטרוני לכל אחד ממאה שמונים ותשעה האנשים?

ניסחתי את ההודעה הבאה:

שלום רב

רובכם אינו מכיר אותי, אך יש לי הודעה חשובה!

לא מזמן זלזלתי בכישוריו של חיים בלנק כשיפוצניק. הדברים התגלגלו וכפי הנראה הגיעו גם לאוזניכם. אני רוצה לומר לכם שהדברים יצאו מהקשרם וחיים הוא איש מקצוע איכותי ומקצועי, ואני ממליץ בזאת לרכוש את שירותיו. בכבוד רב

שלחתי את ההודעה לכל 189 השומעים ונשמתי לרווחה. הייתי גאה בעצמי. פלאי הטכנולוגיה פתחו בפניי אפשרות לתיקון המעוות.

 ההקלה שחשתי לא נמשכה זמן רב. תוך דקות ספורות החלו להופיע על המסך תגובות להודעה ששלחתי. לפניכם מבחר קטן ממה שכתבו אלי: 

<         איך קיבלתי את הדואר שלי? אנא הסר אותי מרשימת התפוצה המרושעת שלך.

<         אני לא מוכן לקבל את ההמלצה שלך על חיים אין עשן בלי אש. ואין ספק שאם אנשים מדברים עליו יש להם סיבה.

<         קיבלתי את המידע ממקור מהימן, ולך אדוני אין מושג על מה אתה מדבר.

<         כמה כסף שילם לך חיים בלנק כדי שתשלח את ההודעה הזאת?

התברר שהודעת הדוא”ל שלי נכשלה. אנשים גיבשו לעצמם עמדה, ולא הייתה לי כל דרך לשכנע אותם לשנותה.

לא נותרה בפניי בררה. כדי להשלים את השליחות האלוקית שהוטלה עלי, אצטרך לשים נפשי בכפי ולבקש מחיים מחילה באופן ישיר. אבל אז, התחלתי להתלבט באשר לדרך הנכונה לבצע את המשימה. אין ספק שחיים לא ישמח לגלות שאני תקעתי סכין בגבו והכפשתי את כישוריו באוזני 189 אנשים.

 “חיים, יש לי משהו חשוב לומר לך,” גמגמתי. “אני מוכרח לספר לך… כלומר, אני לא יודע איך לומר לך… פשוט, אה, תראה, קורה לפעמים… לא, זה לא העניין, תשמע, תמיד היינו חברים טובים…”

חיים התבונן בי בפליאה ועצר את שטף הגמגום שלי. “שמע, אתה חייב להרגע. בכל מקרה, אני טוב שבאת. שמע, מצבי הכלכלי קשה . אין לי מושג למה, אבל אני לא מצליח למשוך לקוחות. ממש לא נעים לי, אבל אני צריך טובה גדולה. אני מרגיש שאליך אני יכול לפנות, כי תמיד היית חבר. אתה יכול להלוות לי 5,000₪  לכמה חודשים?” 

“חיים, איזו שאלה. בשמחה,” עניתי מיד.

 “הלוואי שכולם היו רגישים ומתחשבים כמוך,” השיב. הרגשתי כמו מנוול.

 זהו זה. גם תכנית ב’ ירדה לטמיון. לעולם לא אוכל לגלות לחיים איזה חבר צבוע אני.

 עכשיו הייתי באמת בצרות, ולא הצלחתי למצוא שום דרך למלא את השליחות האלקטרונית שהטיל עלי הקב”ה.

לצערי הרב, הזדמנות ג’ נקרתה בדרכי כעבור ימים אחדים, בנסיבות טרגיות ביותר. חיים נפטר לפתע מהתקף לב קשה.

ניתן היה לחשוב שקל יותר לבקש מחילה מנפטר מאשר מאדם חי, אבל אין זה כך.

נסענו לבית הקברות ביום קריר ואפלולי של סוף הסתיו, ומזג האוויר תאם להפליא את מצב רוחי. מעבר לבושה הנוראה שבבקשת סליחה בבית עלמין בפני מניין, יש משהו מפחיד ומסתורי בעמידה לרגלי הקבר והתנצלות בפני נשמה מן העולם העליון. 

ניגשתי לקברו של חיים. דמעות הציפו את עיני. בפעם הראשונה, הרגשתי מקצת מן המקצת מן הסבל העצום שגרמתי לחיים בהערותיי חסרות האחריות. את המשפטים שגרמו נזק ממשי לחבר טוב פלטתי מבלי לחשוב. נזכרתי במקרה שבו חבר לעבודה, פגע בי בצורה דומה כשהעביר ביקורת על עבודתי בנושאים שנראו לי חסרי כל שחר. אם העט חזק מן החרב, הרי שלמילים יש כוח להרוג.  

בקול נמוך מלמלתי מילים שהיו רחוקות מלהכיל את הרגשות שגאו בי באותו רגע:

 “חיים, אני כל כך מצטער. הלוואי שלא הייתי פותח את הפה בכלל.”

 נשמתי עמוק ואמרתי בקול את הנוסח המפורט בשולחן ערוך (אורח חיים תר”ו סעיף ב’):

 “חטאתי לאלוקי ישראל ולחיים בלנק, זיכרונו לברכה, בכך שהשמצתי את כישוריו ופגעתי במוניטין שלו כצבע מקצועי”. עשרת הנוכחים ענו בקול:  “מחול לך, מחול לך, מחול לך.”

חזרתי הביתה תשוש לחלוטין, צנחתי על מיטתי ושקעתי מיד בשינה עמוקה.

בבוקר התעוררתי רענן ופניתי לבית הכנסת. כשהתיישבתי על מקומי כדי להניח תפילין, נדהמתי לגלות בשורה שלפניי דמות שהזכירה לי את חיים. 

נתקפתי אי נוחות רבה, שכן קיוויתי להפוך את כל העניין לנחלת העבר. האיש הסתובב, ואני חוויתי את ההלם הקשה בחיי: זה אכן היה חיים.

הכל היה לא יותר מאשר חלום? לא קיבלתי דואר אלקטרוני מהשם? חיים לא נפטר? ולא עליתי לקברו?

 תוך זמן קצר חזרתי לעצמי. סיימתי את התפילה בקושי ונסעתי לעבודה. מוזר, הייתי מאוכזב שהניסיון לא התרחש במציאות.

כשהגעתי לעבודה, קידם את פניי שלומי. “שמעת את החדשות האחרונות על אברהם?” שאל. עמדתי לענות, כהרגלי, ” מה הוא עשה הפעם?” אך לפתע, עצרתי בעצמי.

הפניתי עורף לשלומי ונסתי מהמקום, כאילו הוא נושא מגפה או מחלה חשוכת מרפא. 35,000 עברות הן די והותר. 

“ריבון העולמים, המסר הגיע. תודה לך, השם!”

___________________________________________________

פורסם באנגלית באתר ou.org על ידי הרב יעקב לובן, מרכז רבני בוועד הפועל של מחלקת הכשרות באיגוד הרבנים האורתודוכסים (OU) ורב קהילת אור תורה באדיסון, ניו ג’רסי. עברית: מיכל שטרן. עיבוד: עולם-קטן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *