שאלה: לאחרונה התחלתי להיפגש עם בחורים בתקווה למצוא בקרוב את המיועד לי. המעט שנפגשתי איתם עד עכשיו לא היו כל כך בכיוון, אבל אני מאמינה שלא רחוק היום שאמצא את מה שאני מחפשת. הייתי רוצה לדעת מה צריך להרגיש כשבאים לקבל את ההחלטה? האם חייבים כבר להרגיש אהבה ממש? שמעתי פעם ממישהו שאהבה אמיתית יכולה להתפתח רק אחרי הנישואין. אולי מספיק שמחבבים אחד את השני? בקיצור, מה צריך להרגיש לפני שעושים את הצעד הגדול הזה?
תשובה: אחד הכללים הגדולים של האהבה הוא שאין כללים מוחלטים. לכל אדם הנפש המיוחדת שלו, ואנשים שונים מגיבים אחרת בסיטואציות דומות. ההשלכות של הדבר הוא שלא כדאי לסגור את עצמנו בְּסַד של כללי-ברזל – ‘כך צריך להיות’, ושהשוואות לאנשים אחרים, ואפילו לעצמנו בתקופות אחרות בחיים, עלולות להזיק יותר מלהועיל.
ברור לנו שמדובר בהכרעה כבידת משקל, וצריך לקחת אותה בזהירות ובאחריות. מצד שני העובדה שמלווים את ההחלטה פרפרים בבטן ועדיין כמה סימני שאלה נותרו פתוחים, אינה מעידה בהכרח שזו בחירה שגויה. מעטים הזוגות שליבם לא החסיר פעימה ברגע האמת של ההחלטה.
מעבר לבירור השכלי על ההתאמה ביניכם בשאיפות, באופי, בהשקפת העולם, חשוב שתהיה ביניכם הערכה וכבוד הדדי, חיבה רבה ההולכת ומתפתחת וגם משיכה פיזית. על גבי זה צריך להיות אמון שאפשר לבנות קשר טוב ביחד ורצון לעשות את זה. כשיש את כל זה, עיקר האהבה תתפתח בעז”ה אחרי הנישואין לאורך שנים של חיים משותפים והתמסרות הדדית. אם יש פחדים או מעצורים המקשים להגיע להחלטה, יש דרכים לברר אותם ולפעמים מומלץ להיעזר ביועץ מקצועי.
