את בת 19 וחצי, סיימת שירות לאומי ואוטוטו מתחילה לימודים באוניברסיטה. במוצ”ש האחרון בדרך חזרה מהאירוסין של יעלי (הרביעית מהשיכבה שמתארסת בחצי השנה האחרונה!) הסלולארי שלך מצלצל.על הקו נמצאת אביטל, המחנכת מהשמינית. “היי, ריקי. מה שלומך, חמודה? תקשיבי, יש לי מישהו להכיר לך. בחור מעולה חבל על הזמן! הוא לומד ב… אני לא רוצה להלחיץ אותך אבל זה נראה לי ממש מתאים וחבל שתפספסי. ודרך אגב…אמממ…במקרה אתמול בדיוק יצא לי לדבר איתו, סיפרתי לו עלייך והוא ממש התלהב. אז מה את אומרת?…”.
מה עושים עכשיו? לא תכננת להתחיל להיפגש עכשיו, אבל מחשבות חלפו בראש מידי פעם, שלא לדבר על זה שנושא הדייטים הפך להיות המרכזי בכל מפגש חברות. האם הגעתי לגיל שאפשר להתחיל? אם אדחה את ההצעה הנוכחית אולי אפספס משהו ‘שווה’?
כמובן שהתשובה לשאלה הזו אינדיבידואלית. אך בכל זאת ישנן כמה שאלות שאם נענה עליהן לעצמנו ייקל עלינו להגיע להחלטה:
למה אני בכלל רוצה להתחתן? האם חשבתי אי-פעם על השאלה הזו? מה אני עונה עליה? האם יש דברים בחיים שלי שאני מנסה לברוח/להתחמק מהם והקטע של פגישות וחתונה הם דרך טובה לעשות את זה? מה המקום של כל הברברת ודיבורי הדייטים שרצים בין החברות מסביב בהחלטה שלי? האם אני יודעת מה אני רוצה מעצמי? איזה מין בחור אני מחפשת? איך הייתי רוצה שייראה הבית שלך?
והערה קטנה לסיום: לא צריך לייחס משקל לעובדה שהבחור כבר נתן אור ירוק וגם לא לדיבורים הנלהבים של המציע ש”זה ממש מתאים וחבל שתפסידי”. השיקולים בהחלטה הגורלית האם לעבור לשלב הבא בחיים אמורים להיות מהותיים יותר
