את הסיפור הבא שמעתי בעצמי מבעלי המעשה. החברה הכי טובה שלה הציעה לה להיפגש עם בן דודהּ. הפרטים היו נשמעים טובים והיא החליטה ללכת על זה. מהרגע הראשון היה ביניהם קליק, הקשר זרם ודי מהר דיברו על חתונה. אבל היה משהו אחד שהפריע לבחור כל הזמן. כמה שניסה הוא פשוט לא הצליח להשתחרר ממנו. האף של הבחורה. הפרטים המדויקים אינם חשובים, אם זו הזווית, אולי הצורה, או שמא שניהם גם יחד, אך איך שלא יהיה – האף המדובר הפריע לו ללכת עם זה עד הסוף. נו, אז מה עושים? איך נחלצים מן המיצר? הרי לא איש כמוהו יוותר על בחורה כמוה בגלל עניין פעוט שכזה. הם אפילו דיברו על העניין גלויות ועלה רעיון. החתונה תצא לפועל בעזרת האל ללא עיכובים, והאף יטופל אחר כבוד, כמקובל במאה העשרים ואחת, בידי מנתח פלסטי מובחר, מיד לאחר החתונה. אלא שהתוכנית השתבשה כשזמן קצר אחרי החתונה הבחורה נכנסה להריון והשיפוץ נדחה עד לאחר הלידה. בשעה טובה נולד בן זכר, אלא שחודשים ספורים אחרי הברית, בטרם הספיקה להסדיר את עניין האף לשביעות רצון כל הצדדים, היא נכנסה להריון שני. בשעה טובה הצטרפה אחות חדשה למשפחה, וכשהיולדת החרוצה התאוששה מהלידה היא פנתה לאב המאושר ואמרה לו: “זהו, עכשיו כמו שסיכמנו, נלך ונטפל באף”. תגובתו הנחרצת הפתיעה אותה. “שלא תעזי לגעת בו. אל תשני בו שום דבר. אני אוהב אותו בדיוק כך!”.
עד כאן הסיפור, אמיתי לגמרי. את המסקנות אני משאיר לכם להסיק בעצמכם…
