פגשתי אותו שבועיים אחרי החתונה. קורן מאושר, עיניים בורקות וחיוך שובה לב מאיר את פניו. רואים שעובר עליו משהו טוב. אני יודע שלא קל היה לו להגיע לרגע הזה. הוא עבר דרך ארוכה, מליאת תהפוכות וקשיים, אכזבות וסיבוכים. כלתו הטריה היתה באמצע שיחה עם חברָה ואני ניצלתי את ההזדמנות כדי להחליף איתו כמה מילים. “תגיד, מה בסופו של דבר עשה את השינוי?”, אני שואל, “פשוט עד היום לא פגשת אף אחת מתאימה ופתאום גילית אותה? או שאולי משהו בך השתנה ואיפשֵר לזה לקרות?”. “תראה”, הוא אמר, שוקל את מילותיו בקפידה, “היו כמה דברים שקרו, אבל אחד המרכזיים ביניהם היה הסוויץ’ שעשיתי בראש”. “מה נשתנה?”, אני מסתקרן. “במשך תקופה ארוכה”, הוא מסביר, “שאלתי את עצמי כל הזמן איזה מין בחורה אני רוצה. הגדרתי לעצמי כמה קריטריונים ולפי זה הייתי מאפשר או פוסל את הבנות שפגשתי . יום אחד הבנתי שזו לא השאלה הנכונה. במקום זה התחלתי לשאול את עצמי מה אני צריך. זו שאלה עמוקה יותר ואמיתית יותר. היא פחות תלויה במה אחרים יגידו על הבחירה שלי ובהתאמה שלה לכל מיני מודלים נשיים שקלטתי ממקורות זרים, ויותר במה שמתאים לי באמת. ופתאום התחלתי להסתכל על הבחורה שאני נפגש איתה ועל הקשר שלנו בעיניים אחרות. האמת היא ששינוי המבט הזאת רלוונטי לעוד הרבה תחומים בחיים, אבל זה כבר עניין אחר…”.
(תודה לשלומי.ש)
