עד מתי?

"כל כך קשה, לשמוע מחדש כל הזמן את ה'לא' וש'זה בעצם לא קשור אלי'. שוב לצאת להכיר ושוב לנסות. לחייך מחדש ולקוות שאולי הפעם זה יצליח. בגיל 20 זה עוד החזיק מעמד אבל בגיל 27 זה כבר קשה... אני דתייה בנשמה ומאוד מאמינה אבל עד מתי???"

“אולי הפעם זה יצליח? שוב לצאת להכיר ושוב לנסות. לחייך מחדש ולקוות שאולי הפעם זה יצליח. בגיל 20 זה עוד החזיק מעמד אבל בגיל 27 זה כבר קשה… אני דתייה בנשמה ומאוד מאמינה אבל עד כמה? עד מתי???

כל כך קשה, לשמוע מחדש כל הזמן את ה’לא’ וש’זה בעצם לא קשור אלי’. הביטחון העצמי נעלם לאט והביטחון בה’ נעשה קשה מיום ליום.

אני רוצה להמשיך להאמין מכל הלב. רוצה להקים בית נאמן. לא רוצה לפקפק אף פעם. אבל, ריבונו של עולם, זה כל כך קשה, אין לכם מושג עד כמה.

המבטים של כולם… והדיבורים… פשוט נמאס לי!

בטח תאמרו שזיווג הוא משמים וכל זיווג הוא כמו קריעת ים סוף. הכל נכון אבל אין לזה סוף… זה כמו בור בלי תחתית. אתה מתחיל לצאת וככל שזה מתמשך החיוך נעלם וכואב. עד מתי??????

קשה לי להסביר את עצמי ואני מניחה שעוד יותר קשה לי להסביר את השאלה שלי. יש בי רצון להמשיך להאמין אבל אני מרגישה שאני נאחזת בקש….

מה עוד אפשר לעשות?

אני”

_______________________________

 

שלום לך!

מכתבך גלוי הלב נגע גם לליבי, וצר היה לי לשמוע את הקושי ואת ייסורי ההתמודדות שאת עוברת. מכל מקום כיון שאת מתארת מציאות של רבים ורבות, לצערינו – אני ממהרת להשיב, ומקווה שהדברים יועילו לך .

לא פירטת הרבה נקודות חשובות לדיון, ולכן – אכתוב נקודות למחשבה, ועליך “לסנן” את מה שנכון לגביך.

אתייחס לשני נושאים – שאלת האמונה בכלל, והשאלה הספציפית של תהליך ההיכרות.

המכתב שלך מתמודד עם שאלת האמונה בזמן החיפוש לזיווג, אבל הוא באמת שאלה כללית יותר של שאלת אמונה בזמן משבר וקשיים. את כרגע עוברת ניסיון בתחום הנישואין, ואחרים עוברים ניסיון בתחום הבריאות, הפרנסה, ילדים וכו’. כך שניתן לחפש תשובות בראייה כוללת יותר. וכשם שאין תשובות מדויקות וברורות לשאלת הרע בעולם, כך אי אפשר יהיה לתת לך תשובה מדוע את צריכה לעבור את הייסורים בחיפוש בן זוג. ובכל זאת- ניתן להתמודד עם הניסיון, ולצאת ממנו מחוזקים. אם תלכי בשיטתו של הרב סולוביצ’יק זצ”ל, על פי הנאמר במאמרו החשוב “קול דודי דופק”: אין האדם צריך לשאול את הסיבה מדוע קרה המשבר, אלא לשאול – מה הוא צריך לעשות הלאה, איך האדם צריך להתעלות ולהשתפר ממנו:

“התשובה ההלכתית לשאלה זו פשוטה מאד. הייסורים באים כדי לרומם את האדם, לטהר את רוחו ולקדשו, לנקות את מחשבתו ולצרפה מכל פסולת השטחיות וסייגי הגסות; לעדן את נפשו ולהרחיב את אופק חייו. כללו של דבר: הייסורים – תפקידם לתקן את הפגום באישיותו של האדם. הסבל מופיע בעולם כדי לתרום דבר מה לאדם, כדי לכפר עליו, כדי לגאול אותו מן הזוהמה, מן גסות הרוח ושפלות הנפש. מתוכו צריך הסובל לעלות מזוקק ומצורף , טהור ונקי…

 הסבל מחייב את האדם לשוב בתשובה שלימה אל האלוקים. הצרה נועדה לעורר אותנו לתשובה, ומהי התשובה אם לא התחדשותו וגאולתו העילאית של האדם?

אוי ואבוי לו לאדם אם הייסורים לא הביאוהו לידי משבר רוחני, ונשמתו נשארה קפואה ונעדרת סליחה! אוי ואבוי לו לסובל אם אין נפשו מתחממת בלהט הייסורים, ואם אין החבלים מעלים את נר ה’ בו!”

מאד מומלץ ללמוד את כל המאמר כולו, ועוד יותר מומלץ – ליישם.

 

במקביל להתמודדות האמונית , הייתי רוצה לעסוק גם בנושא הספציפי של בחירת בן זוג. מתוך מכתבך עולה, שאת רואה את כל התהליך של הבחירה כדבר אלוקי, שאת אינך קשורה ואחראית עליו כלל. מבחינתך ה”לא” שאת שומעת, המבטים של כולם, הכל הכל גזרה משמים. נכון שבמבט אמוני – הכל משמים. ובכל זאת – אם אינך שייכת לחוגים חרדים שבהם ההורים והרבי קובעים מי בן הזוג, ואת רואה את עצמך כחלק עיקרי בקביעה מי יהיה בעלך : הרי שלא הכל משמים. ברגע שאת מחליטה לצאת עם בחור, מחליטה להמשיך או להפסיק – הרי שהכנסת לתוך נושא זה את מימד הבחירה החופשית שלך, ולא רק “אות משמים”. ואם כך – עליך לדון לא רק בשאלה מדוע “הקב”ה מעמיד אותך בניסיון של אמונה”, אלא גם בשאלה – מדוע את אינך מצליחה למצוא בחור טוב וראוי להתחתן אתו. וכאן הדיון עובר למגרש שלך: לחשיבה שלך, להכרעות שלך, להתנהגות שלך בזמן פגישות, לתהליך קבלת ההחלטה , וכו’ וכו’.

ובאמת הגיע הזמן לברר עם עצמך, (לפעמים רצוי עוד יותר לעשות בירור זה עם יועץ/ת נישואין), כמה שאלות בסיסיות, שאולי דנת בהן בשלב מוקדם יותר בחייך, אבל עכשיו יש לחשוב ולדון בהן מחדש.

למשל: מהן התכונות אותן את מחפשת בבחור? האם את מחפשת בחור מושלם? האם את חולמת ומדמיינת נישואין עם בחור בעל תכונות עילאיות – כגון: מפקד בצבא, תלמיד חכם רציני, מנהיג, מבריק ואינטליגנט ועוד ועוד. או אולי צריך לחפש בחור בעל מידות טובות, שיהיה בעל טוב ואבא טוב, שיפרנס את משפחתו בכבוד, שיהיה אחראי למעשיו וכו’.

האם בדמיון שלך את מתארת בחור שיכול להכיל בקרבו אפילו תכונות סותרות, או לפחות כאלה שקשה למצוא שילוב בהן: למשל- בחור שיהיה בו זמנית מנהיג ומוביל, יחד עם רגיש, מקשיב וכו’; בחור שיהיה למדן ורציני , יחד עם בחור שיטייל ו”יזרום עם החבר’ה”. האם את מדמיינת בחור שניתן למצוא אותו – או בחור שנמצא רק בסרטים , או לחילופין – רב במדרשה?

נושא נוסף: האם את באמת נותנת הזדמנות רצינית לקשר להתפתח, או שאת מחליטה במהירות ופוסלת? האם את מחליטה רק על סמך “תחושות” “רגשות”, שעל פי רוב ניתן לראות בהן שינוי כאשר מכירים אדם לעומק?

האם את מסוגלת להתעלות מעל לשיקולים כמו: איך הוא נראה, מה יגידו החברות/השכנים/המשפחה אם ידעו שהוא “רק”… – ולהתחתן? האם את מסוגלת לראות את המטרה ולהחליט שהבחור הבא שיש בו תכונות טובות, אחריות וכבוד – את מתחתנת אתו למרות שלא הכל כפי שתכננת?

כפי שכתבתי לעיל – ייתכן שכבר דנת עם עצמך בנושאים אלו. ובכל זאת – חשוב לעבד אותם מחדש, ורצוי עם אדם אובייקטיבי. כיון שתהליך הבחירה הוא בידיך – עליך לעשות את הצעד המכריע לכוון ולנהל תהליך זה בצורה הטובה ביותר.

בהצלחה,

נעמי

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *