לגלות את הסוד

שאלה: כשהייתי בכיתה ג' חליתי בסרטן. בעזרת ה' ובסיוע הרופאים התגברתי והצלחתי לצאת מזה. מאז חלפו ארבע עשרה שנים. עכשיו אני בריאה ומתפקדת מצוין, סיימתי לימודים ויש לי עבודה טובה. כשאני נפגשת עם בחורים זה בדרך כלל מתחיל בכיוון הנכון. זורמים, יש כימיה, משהו מתחיל להתפתח, אבל אז כשאני מספרת להם שהייתי חולת סרטן הם נרתעים ובורחים אחורה. יש כאלו שמראש בכלל לא הסכימו לצאת איתי כשנודע להם העבר שלי, אך גם אלו שלא – חתכו ברגע שזה עלה. אין בחורים שמסוגלים להתעלות מעל זה? אחרי כל הסבל שעברתי בזמן המחלה אני צריכה לעבור שוב מסע ייסורים? למה אי-אפשר להתמקד בכל הטוב שיש בי ולהשאיר את ההיסטוריה מאחור?

 

תשובה: אין ספק שאדם שהתמודד עם מחלה קשה ויצא מנצח, מלא במטענים וכוחות שלא תמיד מוצאים אצל אנשים שלא חוו דבר כזה. ולמרות זאת, כנראה שיש בחורים שעצם המילה 'סרטן' מפחידה אותם. הם לא משקללים את התמונה בכללה וחוששים להיכנס למשהו שלא מספיק ברור להם. יש אחרים החוששים שהדבר יחזור שוב ולא רוצים להסתכן אפילו במידה מזערית. איך שלא יהיה – הם מפסידים בחורה איכותית ומליאת מעלות בגלל פחדים.

אם כיום הבריאות שלך טובה ואת מתפקדת ללא הפרעות אין סיבה לספר את הדבר מראש. תני לבחורים הזדמנות להכיר אותך קצת, ורק אחרי כמה פגישות כשכבר יש התחלה של היכרות והערכה של האישיות שלך, גם סיפור ההיסטוריה של המחלה (כשהוא נעשה בצורה חכמה ועדינה) יתפוס את המקום הנכון שלו. מי שבכל זאת נרתע מהעניין, לא צריך לכעוס עליו או לשפוט אותו, אבל ייתכן שבאמת הוא לא מתאים לך, ושווה לך לחכות למישהו שיצליח להכיל את העבר שלך, לאהוב את ההווה, כדי שתצעדו יחד לעבר העתיד. בהצלחה! 

כתבו תגובה

רוצים לא לפספס את התכנים והסרטונים החדשים?


הצטרפו לקהילת 'מילה טובה' וקבלו פעם בשבוע חינם
 את הניוזלטר שלנו עם מענה על השאלות הכי בוערות
סרטוני השראה וכלים מעולים לחיים:

דילוג לתוכן