“אבל הם הרי יודעים שאני רווקה. בשביל מה צריך להזכיר להם את זה?!”. נכון, הם יודעים שטרם זכו להיות בחתונה שלך. אבל אם אנחנו חושבים שכל מכרינו חיים כמונו את עובדת היותנו רווקים, אנחנו טועים. נכון, אכפת להם מאתנו. מאד. אבל לכל אחד מהם יש את החיים שלו (לימודים, עבודה, ילדים, התמודדויות…), וגם כשעולה רעיון, יש עוד כמה שלבים עד למימוש שלו במציאות. ולכן, תזכורת קטנה מידי פעם היא דבר נחוץ בהחלט. היומיום השוחק והעובדה שאנו “לבד”, גורמת לסובבים אותנו להתרגל לראות זאת כמציאות עובדתית. עלינו מוטלת חובת שימור הנוכחות שלנו כפנויים, בזיכרונם של הקרובים אלינו. זה יכול להיות בסמס מידי פעם: “היי, מה עניינים? יש לך אולי במקרה מישהו מעניין להכיר לי?”, או אפילו כמשפט סיום של מייל בענייני עבודה. כך גם באירועים משפחתיים, שלפעמים פשוט לא בא לנו ללכת אליהם בגלל כל מיני “לשונות טובות” של דודות כאלו ואחרות שרק זורות לנו מלח על הפצעים. דווקא שם יש הזדמנות למפגש עם קשת רחבה של אנשים בבת אחת. כשמישהו מאחל לנו “בקרוב אצלכם”, למה שלא נאמר לו: “באמת הייתי רוצה שזה יהיה בקרוב, יש לך אולי מישהו שווה להכיר לי?”. אנשים לא מזלזלים או מלגלגים על פניה כנה וישירה כזו. להפך. היא מעוררת הערכה רבה ביותר!
נשמע לכם מוגזם? מרחיק לכת? הרי בכל תחום אחר בחיים, כשאנו באים לרכוש מדיח כלים, מכונית או לצאת לחופשה, כמה זמן וכוחות אנחנו משקיעים בהתעניינות, חיפוש, בירורים והשוואות. ומה לגבי הדבר החשוב ביותר בחיים שלנו – החצי השני של הנשמה שלנו? דווקא הוא אמור ליפול משמים סתם כך, ביום בהיר אחד?
כמובן, אחרי שעשינו את המקסימום מבחינתנו, נתאזר בסבלנות, נַרְפֶּה ונזכיר לעצמנו ושבסופו של דבר מה’ אישה לאיש. ריבונו של עולם הוא מזווג הזיווגים האמיתי ורק הוא יודע מה העיתוי הטוב ביותר שנפגוש בו את המיועד לנו.
