היא נעלה את הרכב וצעדה לעבר הבניין כשהמחשבות על היום שחלף שוטפות כמו גלים את מוחה. המעטפה המוקרמת שבצבצה מתיבת הדואר משכה את תשומת ליבה. היא שלפה אותה בסקרנות וגילתה הזמנה לחתונה. עיניה רפרפו במהירות על הפתיחה המסורתית והאטו את מרוצתן כשהגיעו לשמות בני הזוג. ‘מוזר מאוד’, חשבה לעצמה, ‘אני בכלל לא מכירה אותם’. גם שמות ההורים של שני הצדדים היו לה זרים לגמרי. ‘יכול להיות שנפלה כאן טעות?!’, תהתה. אבל לא. שמה היה רשום בכתב יד נקי ויפה על המעטפה. היא הפכה את ההזמנה והופתעה לגלות עוד שתי מילים שנוספו שם בכתב יד – ‘הכול בזכותך!‘. זה כבר היה יותר מידי. בזכותי?! מה הקשר שלי בכלל לדבר הזה?!
כעבור חמישה שבועות מצאה את עצמה עומדת חגיגית בפתח האולם בצפייה דרוכה. האם החידה תבוא על פתרונה? כעבור דקות מעטות התבררו הדברים ואור מפתיע נשפך על התעלומה המוזרה. הכול התחיל לפני שנה וחצי. היא יצאה עם בחור וזה היה ממש לא לעניין. זה היה יכול להיות סוף הסיפור, אלא שהיא חשבה שלמרות שהוא ממש לא בשבילה, יש מצב שהוא מאוד מתאים לשותפה שגרה איתה בדירה לפני שנתיים. גם ביניהם זה לא הסתדר, אבל הבחור שהתרשם מהשותפה הציע לה להיפגש עם החברותא שלו לשעבר. אחרי שיצאו חודש הגיעו למסקנה הדדית שזה לא מתאים, אבל הבחורה מיהרה להכיר לו את בת-דודתה, וכעבור שלושה חודשים שעברו כמו חלום יצאו ההזמנות לחתונה. בסך הכול מחשבה קטנה, טלפון, הצעה. נדמה שלא יצא מזה כלום. אין לך מושג אילו דברים מדהימים יכולים להתגלגל מזה…
