לפעמים אנשים שואלים למה אלוהים לא עושה היום כמה ניסים גלויים כמו בתקופת התנ”ך.
הרי מייד כל הכופרים היו מתחילים להאמין בו, והיו נפתרות כל הבעיות.
זה נשמע אמנם מפתה מאד, אך אם נחשוב מעט יתברר שלא זו הדרך.
השאלה מבוססת על הנחת יסוד שחיים המלאים בניסים ובשינוי סדרי הטבע מלמדים על מעלתו של הזוכה להם. אך למען האמת דבר זה אינו פשוט כלל וכלל.
ר’ יהודה הלוי כותב בספר הכוזרי (ב,ב) על האבות – אברהם, יצחק ויעקב, ש”לא היו נצרכים למופתים“. הוא כותב שגם אם היו להם חיים פשוטים ורגילים כל ימי חייהם, ואפילו היה להם רק רע וסבל – לא היתה אמונתם נפגמת בכהוא זה . הצורך של דור המדבר בניסים גלויים ובמופתים אדירים של שינוי סדרי הטבע – לא היה בגלל גדלותם. להפך! זה היה בגלל קטנותם והעובדה שאמונתם היתה מסופקת וחלשה . דוקא בתחילת דרכו של עם ישראל היה צורך בניסים גלויים כדי לבסס את אמונתו, אך בהמשך אין צורך בכך. משל למה הדבר דומה – לילד קטן שזה עתה לומד ללכת, ומנסה לעשות את צעדיו הראשונים בכוחות עצמו. בפעמים הראשונות אביו עומד לידו ואוחז בידו ושומר לבל יפול. כשהילד מתקדם עוד קצת, האב מתרחק מעט ונותן לילד לנסות קצת בעצמו, אך עדיין נשאר קרוב לידו כדי שאם יפול, מייד יוכל האב לאחוז בו. ככל שהילד מתקדם כך האב מתרחק – ובסופו של דבר נותן לו ללכת בעצמו ללא כל סיוע.
כך גם אצלנו. בשנותיו הראשונות של עם ישראל היה הקב”ה צריך “לתת לו יד” ולתמוך בו בכל צעד ושעל. אך עם התבססות אמונתו הוא יכול להתחיל לצעוד לבד.
(ובנוסף לזה, יש להעיר שניסים רבים נעשו להם לא כדי ‘להוכיח את האמונה’, אלא פשוט בגלל הצורך, כמו למשל – קריעת ים סוף כדי לברוח מהמצרים, הורדת המן והשליו ובקיעת הסלע שיוציא מימיו, כדי לספק להם אוכל ושתיה במדבר וכדו’).
ישנה נקודה נוספת שחשוב לומר.
רבונו של עולם אינו עומד לבחינה, כשעליו מוטל להוכיח את מציאותו לפני כל כופר חצוף בכל רגע שיתחשק לו, על מנת שיאמין בו. היתה נקודה אחת בהיסטוריה שבה כבר הכל התברר. נקודת ציון שבה נחשפו כל המסכים, שבה הוסר ההעלם – ועם ישראל זכה להפגש בעצמו עם הקב”ה ולהווכח מעל לכל ספק במציאותו, ביכולתו ובהשגחתו. הרגע הזה הוא יציאת מצרים, על כל הניסים שהתלוו אליה, ובעיקר – המעמד הנשגב של מתן תורה למרגלות הר סיני, “אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם”. מרגע זה של בירור מוחלט מעל לכל ספק אנו שואבים את הכח עד היום, והוא משתמר אצל עם ישראל בעשרות מצוות שנועדו לגרום לו להפנים בתוכו את הדברים הללו – שבת, פסח, תפילין, סוכה ועוד רבות – “זכר ליציאת מצרים” (הדברים הללו מבוססים על הרמב”ן בסוף פרשת בוא, כדאי לעיין בפנים).
החפץ חיים, המשיל זאת לאדם שבא לבקר את ידידו. בתו של המארח חזרה בדיוק מבית הספר, והאב הגאה סיפר לאורחו על כשרון הנגינה המופלא של הבת, ועל כך שזכתה בתעודת הצטיינות על זכייתה במקום הראשון בתחרות הנגינה בעיר. אותו אורח פנה לילדה ואמר לה: “אני רוצה שתנגני לי כדי שאאמין שאת באמת יודעת לנגן”.
אולם הילדה סירבה ואמרה לו: “אני לא חייבת לנגן כל פעם בשביל כל אחד שלא מאמין שאני יודעת לנגן. אתה רואה את התעודה התלויה על הקיר ? זו ההוכחה שאני יודעת לנגן ושזכיתי במקום הראשון בתחרות”.
כך גם בענינינו. הקב”ה הוכיח את מציאותו, יכולתו והשגחתו, מעל לכל ספק, בזמן יציאת מצרים, ומאז ציווה אותנו במצוות רבות כדי לשמר בזכרוננו את מה שהתברר אז. הוא לא חייב לבצע בכל יום מחדש ‘מעמד הר סיני’ בחדרו של כל כופר כדי שיאמין בו (ובינינו, לא הייתי מתפלא אם גם לו זה אכן היה קורה, לא היה אותו כופר משנה את דעתו. הוא היה מוצא מספיק סיבות למה זה “לא אומר שום דבר”, “לא מחייב” …).
הקב”ה ברא את עולמו על פי חוקי טבע, והוא מעוניין שהעולם יתנהל על פיהם. דווקא מתוך ההעלם הזה (‘עולם’ מלשון ‘העלם’) , כשנראה שהכל טבעי, באה לידי ביטוי במלואה יכולת הבחירה שלנו , ניסים היו מצמצמים אותה מאד.
ישנה נקודה עמוקה יותר.
דווקא לאחר הבירור שנעשה במעמד הר סיני, על כל מה שהתלווה לו, כשעם ישראל ראה ניסים גלויים ושינוי סדרי הטבע, יש ביכולתו לסגל לעצמו מבט עמוק יותר (שהיה קיים אצל האבות), ולהצליח לחדור מבעד למעטה החיצוני , ולראות בכל דבר את הגילוי האלוהי שבו. להתעלות ולראות את מעשה ה’ והשגחתו גם בדברים שאנשים רגילים לראותם כטבע (דרך אגב, ‘הטבע’ זה בגימטריא – ‘אלהים’).
אתה שואל למה אין ניסים היום .
מי אמר שאין ניסים? יש המון ניסים! צריך רק לפקוח את העיניים כדי לראות אותם.
איך תקרא למצב שבו כמה מאות אלפי יהודים, כמעט ללא נשק וציוד צבאי מצליחים לנצח מליוני ערבים החמושים בנשק ותחמושת בכמות עצומה? יש לך מילה אחרת מלבד ‘נס’ בשביל הדבר הזה?!
וזה לא קורה רק פעם אחת. זה חוזר על עצמו, פעם אחר פעם, במהלך חמישים השנים האחרונות.
איך תקרא לעובדה המפליאה של השרדותו של עם ישראל לאורך אלפיים שנות גלות, למרות אינספור רדיפות, פוגרומים, אינקויציות, גזירות שמד ועוד? איך תסביר את העובדה שבעוד שאימפריות ענק ששלטו בכל העולם נכחדו ונעלמו מעל במת ההיסטוריה, ותוכל למצוא אותם רק בספרי לימוד ובמוזיאונים, העם הקטן שלנו המשיך להתקיים ולשרוד למרות הכל?
ואיך תסביר את חזרתו המופלאה לארצו מכל קצוות תבל, לאחר אלפיים שנות גלות שבהן היה מנותק ומפוזר בכל קצוות תבל, בדיוק מפליא כפי שחזו נביאיו לפני אלפי שנים?
אנו רגילים לכנות ‘נס’ דבר שנעשה בניגוד לחוקי הטבע. אך דע לך, שגם להיסטוריה יש חוקים. והעם הזה עומד בניגוד לכל חוק ותקדים היסטורי. מי שמחפש את גילויו של האלוהים, יוכל למצוא אותו כאן. “אתם עדי נאום ה’, ואני אל”.
וממבט גדול וכללי, כדאי גם להקטין את המבט אל חיינו אנו.
בתפילה אנו אומרים “מחייה המתים” . במבט ראשון נראה שמדובר על איזשהו נס שיקרה לעתיד לבוא, אך אם נשים לב, חז”ל השתמשו בלשון הווה, ואם כן מדובר בדבר שמתרחש בכל רגע ורגע בעצם חיינו. וכי עצם חיינו אינו נס? החיים עצמם, שלנו, של בעלי החיים, תנועת כל העולם כולו, ופעולת כל הכוחות הם גילוי אלוהי, שמחיה אותנו בכל רגע ורגע, “ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית” (בעוד אני כותב שורות אלו אני מהרהר בדבר, וכי כל כך טבעי שאזכה להשתמש בידי לכתיבת הדברים?! וכי כל אדם זוכה לכך?! זה נס אמיתי שיש להודות עליו, כמו שתיקנו חז”ל לומר בתפילה “על ניסיך שבכל יום עמנו”). עלינו רק לפקוח את עינינו ולשים לב לדברים הללו, המתרחשים מסביבנו ללא הרף.
לסיום, ברצוני לומר דבר נוסף. ישנו עוד חסרון הקיים בניסים והוא שכמו כל דבר שבא מלמעלה, מחוץ לאדם, הוא לא בהכרח נקבע בתוכו ומחולל בו שינוי פנימי. עובדה היא שדור המדבר, אותו דור שחזה בניסים גדולים ובמעמדים מרעישים של קולות וברקים, חטא לאחר ארבעים יום בלבד בחטא העגל, ובמהלך שנותיו במדבר התגלו אצלו הרבה פעמים חוסר אמונה וקטנוניות. גם היום תוכל לראות אנשים רבים שנצלו ממות בניסים גלויים כמעט, אך דבר לא השתנה בחייהם בעקבות זאת. רק דבר שבא מתוכו של האדם – נקבע בו, ומסוגל להפוך למורה דרך לכל חייו. הנס גם אם הוא מרשים ומסוגל ‘להוכיח’ משהו, אינו בונה את האדם ועושה אותו לאיש אחר. יתכן שבדור שלנו מתבקש דבר עמוק יותר. שיתחולל איזשהו שינוי פנימי שיבנה בניין מוצק עם יסודות איתנים. אי אפשר עוד להסתפק ברושם חיצוני שהשפעתו זמנית. אנו נדרשים לבנות בתוכנו אמונה עמוקה ומוצקה שתוכל לעמוד בכל אתגרי התקופה ולהתמודד עם כל מה שמזמנים לה החיים.
