שאלת הרע בעולם היא אחת השאלות שהטרידה את האדם המאמין משחר האנושות ועד ימינו.
כיצד יתכן שאלוקים אשר הוא טוב לכל ורחמיו על מעשיו, מאפשר הימצאות כל כך הרבה צער וסבל, רוע ואסונות בעולמו. היכן הצדק? איפה החסד והחמלה? האם כך מתנהג אלוקים רחום וחנון ?
בימינו שאלה זו נשאלת במשנה תוקף כיוון שאנשים חשופים לאמצעי התקשורת המשדרים בזמן אמת תמונות של אסונות ופיגועים בהם רואים פצועים והרוגים, דם וחלקי גופות, זעקות קרובים מודאגים המחפשים אחר יקיריהםוכדו’. בעוד שבעבר כל אחד נחשף לסבל האישי שלו בלבד, כיום הסבל של היחיד הוא נחלת הכלל (על המשמעות האמונית של נקודה זו ראה בהמשך), ולכן השאלה נשאלת לעיתים קרובות ועל ידי יותר אנשים.
כבר משה רבינו התחבט בבעיה זו ובקשתו לריבונו של עולם “הודיעני נא את דרכיך” היתה, שה’ יאיר את עיניו בחידה זו של הסבל בעולם, וכן בעניין צדיק ורע לו – רשע וטוב לו (גמ’ ברכות דף ז’), המשיכו בכך הנביאים, אחריהם חז”ל, הראשונים והאחרונים, עד לימינו אלה ממש.
אך לפני שננסה גם אנחנו לגעת בבעיה זו חייבים להקדים שכאשר אנו עוסקים בדרכי הנהגת ה’ את העולם נכונים דברי הנביא ישעיה :”כי לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכיי נאום ה’. כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכיי מדרכיכם ומחשבותיי ממחשבותיכם”. אל לו לבשר ודם לחשוב שיוכל להבין את דרכי הנהגת ה’ את העולם, כל נסיוננו הוא להתמודד עם השאלה מנקודת המבט האנושית שלנו ולנסות להגיע להבנות שיקדמו אותנו.
רבות נכתב ונאמר על נושא זה ולא ניתן למצות אותו בכמה שורות, אך ברצוני לגעת בשתי נקודות עיקריות:
א. משמעות הסבל
שאלה: מדוע כשילד בן 5 נדרס למוות בתאונת דרכים או כשתינוק מת בעריסה שואלים לפעמים: “איפה אלוקים?”, אבל כשחייל נופל על רימון טעון ומת כדי להציל את חבריו שאלה זו כלל איננה נשאלת.
התשובה היא שקשה לנו לשאת מוות סתמי וחסר פשר, אולם כשאנו מכירים בסיבה ובמשמעות של הסבל, ההתמודדות איתו קלה בהרבה. לדוגמא: ייסורי הלידה הם דבר קשה ביותר, אך בסופם, כשהאם המאושרת חובקת בזרועותיה את תינוקה החדש היא לא שואלת: “איפה אלוקים?”, היא מבינה היטב היכן. הוא מתגלה אליה ממש כאן.
ולכן, כשנקודת המוצא היא ש”טוב ה’ לכל ורחמיו על כל מעשיו” – מבינים שהרע בעולם אינו “פשלה” מקרית או טעות בייצור, אלא מכוון ישירות משמים. הקב”ה הוא “עושה שלום ובורא רע” (ישעיה מה,ז), וכמו שאב נאלץ לפעמים גם להכות את בנו (“חושך שבטו שונא בנו”), ולפעמים כואב לאב כשהוא מכה את בנו עוד יותר משכואב לבן, אך הוא עושה זאת כי הוא יודע שטובת הילד דורשת זאת – כך גם “כי כאשר ייסר איש את בנו, כן ה’ אלוקיך מייסרך” (דברים ח,ה). גם רופא נאלץ לעיתים לעשות לחולה טיפול מכאיב, אך החולה יהיה אסיר תודה כלפיו כי הוא יודע שזו הדרך לרפאותו.
כשזו היא ההסתכלות, כשמכירים בכך שיש משמעות לכל דבר – הקושי אינו נעלם. המצב נשאר קשה, אך הוא מתמתק, בהיותו יוצא מהאכזריות הסתמית ומתחבר לעולם שכולו משמעות.
משל למה הדבר דומה? למטפס הרים שמעפיל אל פסגת האוורסט. הוא מושך עצמו למעלה תוך כדי אחיזה בסלע חד. מתחתיו פעורה תהום, וכל כולו מיסר ומיוגע מעייפות ומכאב. אלא שכל ייסוריו מתוקים הם בזוכרו את ההקשר בו הוא נמצא. הוא בדרך לכיבוש האוורסט, והקושי הוא חלק מהמשימה. אם לא היה קושי לא היתה למשימה שום מתיקות. הכאב והקושי משתלבים כחלק מתחושת הסיפוק והמלאות.
אמנם לא תמיד ידועה לנו המשמעות והסיבה לסבל. אנו יצורי אנוש הכבולים לזמן, למקום ולשכל המוגבל. לעינינו מתגלה רק נתח זעיר מן המציאות ומן התמונה כולה. אך תמיד עלינו לזכור שיש סיבה והדברים לא קרו סתם, כתוצאה מגורל עיוור, אלא מידי אבינו שבשמים שאוהב אותנו וחפץ בטובתנו.
הגמרא אומרת שבעולם הזה על בשורות טובות מברכים “הטוב והמטיב”, ועל בשורות רעות “דיין האמת”, אך בעולם הבא על הכל נברך “הטוב והמטיב”. אז נבין כיצד הכל לטובתנו, וגם מה שנראה לנו כרע בעצם מביא לנו ברכה גדולה. ולפעמים, בדרך כלל בפרספקטיבה של זמן, גם בעולם הזה ניתן לראות אילו טובות צמחו מן הרע. לדוגמא, השואה הנוראה הובילה לעקירת עם ישראל מהגלות ולידת מדינת ישראל. (לא שאנו אומרים שבגלל זה קרה מה שקרה, אבל ודאי שדבר טוב וחיובי התגלגל מהמאורע הטרגי הזה). אולם, גם כשאיננו יכולים לראות זאת, תמיד צריך לזכור שהכל לטובתנו.
ב. במקום לעסוק כל הזמן בשאלה “למה קרה מה שקרה?”, שזו שאלה ששייכת לריבונו של עולם ואינה תורמת לנו, עלינו לעסוק בשאלה: במה זה יכול לקדם אותנו ? כיצד מתוך הכאב והחורבן אפשר להצמיח בניין חדש שיהיה מעולה וחזק מהקודם? צריך לעשות חשבון נפש (כל אחד של עצמו, לא לחפש במה אחרים לא בסדר…) – במה אפשר להשתפר, להיות טובים יותר, להפיק לקחים, לתקן שגיאות . העובדה שקורה אסון בעם ישראל (ובעיקר כשהדבר נוגע ללב של כולנו בגלל אמצעי התקשורת שמביאים זאת לידיעתנו, כמו שהזכרתי בהתחלה), שכולנו ערבים זה לזה, מחייב כל אחד ואחת מאתנו לחשבון נפש ולבדיקה עצמית.
חשיבה כזו היא חשיבה חיובית ויכולה לקדם אותנו, לעזור להתמודד עם הכאב, וכך מתוך החושך יצא אור גדול.
דברים אלו הם רק “קריאת כיוון” בנושא עמוק זה ומומלץ להרחיב ולעיין בספרים על כך.
יהי רצון שיתקיים בנו הכתוב “עת צרה היא ליעקב, וממנה יוושע” (ירמיה ל,ז), דוקא מתוך הצרה עצמה יוושע עם ישראל. לא כרופא בשר ודם שמרפא מכאן ולהבא, ועדיף היה אילו לא היתה המחלה כלל, אבל אצל הקב”ה המכה שהוא נותן היא חלק מהישועה. “הודו לה’ כי טוב כי לעולם חסדו”.
