תוכן איכותי לנשמה

כלום לא הולך לי. אני גרוע בלימודים, בקושי יש לי חברים, המשפחה שלי מעצבנת, אני לא טוב בשום דבר. אני

 אני לא יודע איך זה קורה לי. אני נכנס לאינטרנט רק לדקה ופתאום מגלה שעברו שעה או שעתיים. וזה לא

לא מבין מה הקטע הזה של יציאת מצרים רלוונטי אלינו עכשיו. זה אולי נחמד בתור סיפור פרה-היסטורי על משהו שקרה

אני יודע שאנשים לא אוהבים לקבל ביקורת, אבל מה לעשות שאצלי זה בדם. אני טיפוס פרפקציונסט, עם שאיפות גבוהות ורצון

אני דחיין מקצועי. הכלל שלי בחיים הוא "אל תדחה למחר – מה שאפשר לדחות למחרתיים". בלימודים, בסניף, בבית. איפה שרק

נתקעתי בבעיה ממש גדולה. ההורים שלי נוסעים לשבת לאירוע מטעם העבודה ואני נשאר עם בית ריק. כשסיפרתי לכמה חברים הם

יוני שלום. אני פונה אליך ראשית כי אני מכיר את מאמריך ומחזיק ממך אדם נבון שיודע להסתכל בגובה העיניים, וממש

הרבה פעמים במהלך היום אני מרגיש כעס. כשמפריעים לי לישון בהסעה, כשהמורה דופק אותי בציון, כשאמא שלי לא מוכנה לתת

מכירים את ה'ליצן של הכיתה'? זה שתמיד יודע לתקוע את המשפט הנכון, להשחיל הברקה מתוחכמת, ולהשכיב את כולם מצחוק? זה

קשהלי כשאומרים לי מה לעשות. אני רוצה להחליט לבד על החיים שלי ולעשות מה שאני בוחר ולא שאחרים מכתיבים לי.

בהרבה הזדמנויות אנשים מבקשים ממני טובה. בלימודים, בבית, בין החבר'ה. העניין הוא שאצלי כל בקשה כזו מקפיצה אוטומטית את המחשבה

מגיל צעיר אני סובלת מפחדים. מִמַה? מחושך, ממפלצות, מרופאי שיניים, מגבהים וזה לא הכול. למרות שאני כבר לא ילדה קטנה,

אני טיפוס פסימי. תמיד רואה את חצי הכוס הריקה. תמיד בטוח שלא אצליח והכול יתפגשש. נכון שלא כיף לחיות בצורה

מי שמסתכל עלי מבחוץ מתרשם ממני בתור בחור מוביל ודומיננטי, אבל האמת היא שאני מה זה נגרר. אני מאוד מושפע

מאז שהתחיל חודש אלול מדברים אצלנו כל הזמן בישיבה על הנושא של תשובה. הביאו לנו שיחות של אנשים שעשו מהפך

אני אוהבת לדבר. מאוד. עם הרבה אנשים, על המון נושאים. אני בן אדם חברותי ותמיד מוקפת בבנות. אני טיפוס מצחיק

שמעתי פעם פתגם שאומר "כל ההתחלות קשות". לא יודע למה, אבל אצלי זה בדיוק הפוך. קל לי נורא להתחיל. אני

  אני לא יודע אם נולדתי ככה או שפיתחתי את זה עם השנים, אבל השורה התחתונה היא שאני פשוט עצלן.

מאז שאני מכיר את עצמי יש לי "עיניים גדולות". אף פעם לא מסתפק במה שיש לי. תמיד פוזל הצידה ונמשך

לפעמים יש לי הרגשה שצרות נדבקות אלי כמו אל מגנט. איך שאני נחלץ מאחת, נופלת עלי השניה. בעבודה, בבית, עם

לפעמים יש לי הרגשה שצרות נדבקות אלי כמו אל מגנט. איך שאני נחלץ מאחת, נופלת עלי השניה. בעבודה, בבית, עם

ת'אמת, אף פעם לא הבנתי את הקטע הזה של השמחה. זה משהו שנולדים איתו? מין מתנה משמים שפשוט מוּבְנֵית אצלך

שלום לכם, קוראים לי מֶני, אני בן 15, ולומד בישיבת תיכונית באזור המרכז. לקום בבוקר מעולם לא היה דבר קל

אוף, אני בְּדִיכּי. לא יודע מאיפה זה בא לי. לא נכשלתי באף מבחן (לפחות בשבוע האחרון…), ואף אחד לא אמר

אני מתגורר בישוב קטן. אנחנו בסך הכול חמישה עשר בנים ובנות בנוער של הישוב. אחד מהחבר'ה כבר שנה מתרחק מהקטע

לכל אחד יש תחביב. משהו שהוא אוהב לעשות כדי להעסיק את עצמו. עלי אומרים שהתחביב שלי זה להתלונן. בבית קוראים