קורה לפעמים שכשמפיקים דבר גדול שוכחים פרט קטן בדרך. למשל, מכינים הזמנה לחתונה, רושמים את תאריך האירוע, אבל בגלל החיפזון
"וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות יג,יח) רש"י: אחד מחמישה יצאו "ברור שאני לא יוצא! צריך הרי להיות
ביום אביב בהיר סערה המדינה לרגל הגילוי המזעזע: במספר בתי חולים בישראל קיימת הפרדה בין יולדות יהודיות לערביות, ומשכנים אותן
אם אתם הורים אין מצב שלא שמעתם מתישהו את אחד המשפטים הבאים: "אז למה לכולם בכיתה שלי כבר יש _______
"מאז שהייתי ילדה קטנה חלמתי על משפחה גדולה. גדלתי כבת יחידה לזוג הורים שפינקו אותי בלי סוף, אבל תמיד קינאתי
ישנם דברים בחיים שאנו עושים מתוך התלהבות ותשוקה. יש אחרים שנעשים מתוך תחושה של מחויבות ועול. האם יש דרך לשלב בין שניהם?
לכל חג יש את הסיפור שלו. לכל חג יש את המאכלים והשירים שלו. לכל חג יש גם את העבודה הרוחנית
מכירים את ההרגשה המעצבנת של להיות מחוץ לענינים? לשמוע שכולם מדברים בהתלהבות על משהו, ואתה לא רק שאין לך מושג
שאלה: רק לפני שבועיים חזרתי מפולין. המסע לשם הותיר רושם חזק ונגע לי עמוק בלב. אחרי חודשים בהם קראנו ולמדנו