המצווה לאכול בערב יום כיפור נראית מיותרת לגמרי. ביום לפני צום בלאו הכי היינו אוכלים, והרבה. אם התורה מקפידה לצוות על כך, כנראה יש כאן דבר עמוק יותר…
למה חושב לברר את האמונה שלנו? האם אפשר להישאר באמונה תמימה?מה הסיכון הגדול שדווקא אנשים דתיים עלולים ליפול בו?
"כמה קל להיות יהודי", הצהיר הסטיקר שעל הרכב שלפניי.
כמה יפה, חשבתי לעצמי, כמה לא נכון.
קל, זה לאכול גלידה או לראות סרט.
להיות יהודי, לחיות כיהודי, זה אחד הדברים הקשים שאני מכיר.
למה בכל זאת אנשים בוחרים באופציה הקשה?
מה זאת אמונה? האם זה שכל? רגש? משהו אחר? האם זה דבר שאפשר להוכיח אותו? ומה נעשה עם מי שאומר שהוא לא זכה להיות מאמין?
גם מי שמבין את חשיבותה של האמונה עדיין יכול לשאול: אבל למה צריך מצוות? מה הקשר בין כל הרעיונות הגדולים והיפים לכל מיני מעשים קטנים וטרחניים?
למה כל כך הרבה אנשים מרגישים שקשה להם להתפלל? בסך הכול לקחת סידור ולהגיד את המילים? מה עוצר אותנו מלעשות את זה ומה יכול לעזור לנו להצליח?
איך מרגיש אדם שנכנס למשפט גורלי?
האם הוא לא אמור להתכונן עד הסוף לפני כן?
מתברר שאצלנו הסדר בדיוק הפוך…
קבלו נקודה למחשבה לקראת ראש השנה
החיים הם סוג של מירוץ. אך כדי להגיע אל היעד לפעמים צריך לעצור. מה היחס בין ההליכה קדימה ובין העמידה? בסרטון שלפניכם
אין הרבה דברים בתורה שנאמר שאלוקים שונא אותם. 'מצבה' היא אחת מהם. אדם שלקח אבן ובא להקריב עליה קורבן.
מה הבעיה? מה כל כך נורא בזה?