הוא היה אדם רציני ביותר. מעולם לא עשה דבר מבלי לבחון ולשקול היטב את כל הנתונים, לרדת לעומק ולהבין עד הסוף. כך פעל בכל תחומי חייו, ובכל מה שעשה.
מלבד בתחום אחד. התחום ‘הדתי’. שם התנהג אחרת לגמרי. שם פעל בלי מחשבה, בלי בירור, בלי הבנה. הוא קיים את המצוות בצורה טכנית וממושמעת. כמו רובוט.
האם מדובר באותו אדם? איך תיתכן סתירה כזו?

סקר שנערך לפני מספר שנים בכמה ישיבות תיכוניות חשף ממצא מדהים. המקצוע השנוא ביותר אחרי ספרות, הוא – תאמינו או לא… גמרא.

“מה אתם רוצים מהם?! מחקרים מראים שהומוסקסואליות זה בכלל דבר גנטי ואדם פשוט נולד כזה! ככה עשה אותו אלוקים. למה אתם ממשיכים להילחם בהם?!”.
האם לאור גילויים שכאלו על העמדה העקרונית כלפי נטיות הפוכות להשתנות?

אני רוצה לשאול אותך, האם להיות אדם דתי, מאמין, משמעות הדבר ליהנות פחות מהחיים? להפסיד הרבה מהדברים הטובים ושהכיף שבעולם כי זה לא לפי ההלכה?

“הדתיים הם פרסומת גרועה לאלוקים” אמר פעם מישהו, ובמידה מסויימת בצדק.

על המהפך המדהים שמתרחש בשקט בשקט בתיכונים הדתיים. על האנשים שמנסים לגלות את השיטה להגיע ללב של החבר’ה שמתים למישהו שידבר אליהם סוף סוף בשפה שלהם. ולא פחות מזה על השאלה הזועקת – איך ייתכן שאנחנו מתאמצים כל כך להחזיר עוד חילוני בתשובה אבל מרשים לעצמנו לאבד כל שנה אלפי חבר’ה דתיים בגלל הזנחה והתעלמות?! וגם – למה שוב שוכחים את הבנות…