מחנכים

עירנות מתמדת 3

מאוד חשוב לפקוח עיניים ולשים לב. בכל מצב יכולים להיות הפתעות וסיכונים.
באינטרנט, בטיולים ואילו בהליכה תמימה על המדרכה או בחציה של הכביש במעבר חציה. שמרו על עצמכם! החיים יקרים כל כך.

זהירות בדרכים – רגע אחד שמשנה את החיים

הרבה מדברים על זהירות בדרכים ועדיין לא מספיק. אלפים נפגעים כל שנה ומאות נהרגים בתאונות דרכים, חלקן היו יכולות להימנע עם קצת יותר תשומת לב. “ונשמרתם לנפשותיכם” הוא צו עליון ועלינו ליצור נורמה חברתית שבה כל מי שנוהג לא בזהירות או מתנהג בחוסר אחריות יוקע. שלאף אחד לא תהיה מחשבה שיצליח לעשות רושם על משהו בגלל התנהגות מסוכנת.
הסרטון המצורף קשה לצפיה וכולל מראות לא קלים. לרגישים בינינו מומלץ לדלג ולהפנים את המסר בדרכים עדינות יותר

שיחת טלפון מאמא אל המורה

לא קל להיות מורה. עבודה קשה, תובענית, בעיות משמעות, וגם השכר לא גבוה במיוחד.
לכל זה נוספים ההורים, שלפעמים במקום להכיר תודה למחנכים שמוסרים את נפשם למען הילדים שלהם מתנהגים בדיוק ההפך.
הנה דוגמא קטנה…

כבלים מודרניים

סרטון שעשו בנות באחת האולפנות המתאר את השתלטות הטכנולוגיה על חיינו עד לכדי ניתוק מהאנשים הקרובים לנו ביותר. הוא גם נוגע בנושא של היכרויות ברשת שעלולות להביא לדברים מסוכנים.
האם יש לכם פייסבוק? מי החברים שלכם שם? האם אתם באמת מכירים אותם?
האם אתם מצליחים להציב לעצמכם גבולות בשימוש בסלולארי, אינטרנט וצ’טים או שזה לפעמים גולש ועובר את הגבול הראוי?

לעלות בחבל

מה לעשות עם תלמידה שלא טובה בשום דבר?
לא בלימודים, לא מבחינה חברתית, לא בשום כישרון ניכר… כל ניסיונות העידוד עולים בתוהו.
לפעמים הישועה תבוא ממקור בלתי צפוי…

ישיבה טובה – ישיבה לחיים?

בחוץ משתולל מבול. קור מקפיא. רוחות סער. גשם זלעפות. יש רק מפלט אחד. “תיבת נח”. מקום מוגן ובטוח המאפשר קיום אלטרנטיבי של חיים שלוים הזורמים על מי מנוחות בקצב הפנימי שלהם. השאלה הגדולה היא מה יהיה ב’יום שאחֲרֵי’?

‘תפוח רקוב’

– “אני יודע שזה לא קל לך, אבל תבין, יש לנו אחריות. אסור לתת לתפוח רקוב אחד לקלקל את כל הערימה”.
– “אבל זה יהיה הסוף שלו, אני יודע. אחרי כל מה שהוא עבר, אנחנו נקודת האחיזה האחרונה שלו לפני ההתדרדרות הסופית. אם גם אנחנו נפנה לו עורף, הדלת שתיסגר לא תיפתח עוד לעולם…”.

אומנות ההקשבה

כמה שנראה שקל להקשיב, האמת היא שזו משימה לא פשוטה.
עד כמה אנחנו באמת מקשיבים? או שאולי אנחנו רק נחים מלדבר?…
האם אנו באמת פתוחים לשמוע מה שיש לצד השני לומר לנו או שאנו רק ממתינים שיסיים כדי לירות את מה שיש לנו להגיד?
אומרים שאלוקים נתן לאדם פה אחד ושתי אוזניים כדי שיקשיב כפליים ממה שהוא מדבר. למרבה הצער בדרך כלל המצב הוא הפוך…
איך מפתחים בתוכנו את תכונת ההקשבה?