תופעת האלימות בבתי הספר הגיעה למימדים מבהילים. האם יצא לכם להיפגש בה? ממה לדעתכם היא נובעת? על מי האחריות – ההורים, המורים, הילדים, משרד החינוך, המשטרה?
האם מצלמות אבטחה בבתי הספר וגלאי מתכות בכניסה הם הפתרון? האם מלבד אלימות פיזית יש עוד סוגים של אלימות שאתם מכירים?
“בחזית הכיתה” הוא סרט מומלץ המספר על בחור הסובל מאז ילדותו מתסמונת טורט (קראו על זה בויקיפדיה) הגורמת לו להתנהג בצורה מוזרה ללא יכולת לשלוט על זה. הדבר גורם לו לחוסר נעימות וחיכוכים קשים בבית הספר כשרוב המורים כלל אינם מבינים אותו ורק כועסים עליו ומאשימים אותו. האם תימצא דרך להתגבר על העניין?
קטע מעורר מחשבה.
קל יותר להסתדר עם התלמידים ה’טובים’. קשה יותר עם אלו שיש להם קשיים וצרכים מיוחדים. חלק מהם נושאים מהלימודים ומגיעים למקומות לא טובים פשוט כי לא היה מי שיאמין בהם ויעזור להם. הקטע הבא נותן חומר למחשבה בעניין
הקטע הבא הוא היתולי אבל בא להמחיש את הסיסמא המפורסמת ‘מורה טוב-מורה לחיים’. האם אתם מאמינים בה? במה היא באה לידי ביטוי? האם היה לכם פעם מורה כזה? מה קיבלתם ממנו. כיצד אפשר להפוך להיות מורה כזה?
מאוד חשוב לפקוח עיניים ולשים לב. בכל מצב יכולים להיות הפתעות וסיכונים.
באינטרנט, בטיולים ואילו בהליכה תמימה על המדרכה או בחציה של הכביש במעבר חציה. שמרו על עצמכם! החיים יקרים כל כך.
מאוד חשוב לפקוח עיניים ולשים לב. בכל מצב יכולים להיות הפתעות וסיכונים.
באינטרנט, בטיולים ואילו בהליכה תמימה על המדרכה או בחציה של הכביש במעבר חציה. שמרו על עצמכם! החיים יקרים כל כך.
מאוד חשוב לפקוח עיניים ולשים לב. בכל מצב יכולים להיות הפתעות וסיכונים.
באינטרנט, בטיולים ואילו בהליכה תמימה על המדרכה או בחציה של הכביש במעבר חציה. שמרו על עצמכם! החיים יקרים כל כך.
הרבה מדברים על זהירות בדרכים ועדיין לא מספיק. אלפים נפגעים כל שנה ומאות נהרגים בתאונות דרכים, חלקן היו יכולות להימנע עם קצת יותר תשומת לב. “ונשמרתם לנפשותיכם” הוא צו עליון ועלינו ליצור נורמה חברתית שבה כל מי שנוהג לא בזהירות או מתנהג בחוסר אחריות יוקע. שלאף אחד לא תהיה מחשבה שיצליח לעשות רושם על משהו בגלל התנהגות מסוכנת.
הסרטון המצורף קשה לצפיה וכולל מראות לא קלים. לרגישים בינינו מומלץ לדלג ולהפנים את המסר בדרכים עדינות יותר
לא קל להיות מורה. עבודה קשה, תובענית, בעיות משמעות, וגם השכר לא גבוה במיוחד.
לכל זה נוספים ההורים, שלפעמים במקום להכיר תודה למחנכים שמוסרים את נפשם למען הילדים שלהם מתנהגים בדיוק ההפך.
הנה דוגמא קטנה…
סרטון שעשו בנות באחת האולפנות המתאר את השתלטות הטכנולוגיה על חיינו עד לכדי ניתוק מהאנשים הקרובים לנו ביותר. הוא גם נוגע בנושא של היכרויות ברשת שעלולות להביא לדברים מסוכנים.
האם יש לכם פייסבוק? מי החברים שלכם שם? האם אתם באמת מכירים אותם?
האם אתם מצליחים להציב לעצמכם גבולות בשימוש בסלולארי, אינטרנט וצ’טים או שזה לפעמים גולש ועובר את הגבול הראוי?