התחתנו לפני שלושה חודשים וב”ה טוב לנו ביחד. אבל יש דבר אחד שמאוד מפריע לנו, או יותר נכון, לאשתי. הקטע של הכיסוי ראש. הוא גורם לה עוגמת נפש וצער רב.
“לא תאמין איפה הייתי השבת…אצל משפחה חרדית במאה שערים! אתה יודע מה הכי גמר אותי? עם כל הצניעות שלהם, וההפרדה בין המינים, הם פשוט הגזימו לגמרי. יש דברים שאני עוד מסוגל להבין, ואפילו לְכַבֵד, אבל כשבאים אליהם אורחים – הגברים אוכלים בחדר אחד, והנשים בחדר אחר!!! שמעת בחיים שלך דבר מוזר כזה?! זה לא מטורף לגמרי?!”
היא הושיטה את ידה אל הרב, אב בית הדין, ללחוץ את ידו לאות תודה. הדיין לא הושיט יד בחזרה, ואמר לה בנימוס שהוא אינו לוחץ יד לנשים. בשלב זה לא יכלה האישה להתאפק והתפרצה לעבר הדיינים
אני לומדת בכיתה יא’ באולפנה, וכבר חודש בקשר קרוב עם מישהו שאני מכירה מהסניף. ההורים שלי לא ‘מתים’ על הרעיון, בלשון המעטה, וגם המחנכת לקחה אותי השבוע לשיחה בעניין. אבל מה לעשות, אני מרגישה שזה עושה לי ממש טוב.
אם חיזר מגלקסיה אחרת היה נוחת לביקור קצר על פני כדור הארץ, ובתום סיור של עשרים וארבע שעות היינו שואלים אותו בסקרנות: ‘תגיד, לפי מה שהתרשמת, מה הנושא שהכי מעסיק את בני האדם, כאן עלי אדמות?’, הוא לא היה מהסס לרגע. מה שנמצא בראש הסולם, יותר מאוכל, יותר מכסף ואפילו יותר מפייסבוק – זאת… אהבה.
אני חייבת לומר שקשה לי מאוד עם הקטע של “שמירת נגיעה”. אני יודעת שאצלנו זה לא סתם עניין פיזי-חיצוני, אלא ביטוי אמיתי לאהבה שלנו. אני גם חזקה ויודעת לשמור על הגבולות שלי ובטוחה שזה לא יגרום להגיע לדברים לא טובים. אז מה הבעיה בעצם?
אם חיזר מן המאדים היה נוחת במפתיע בכדור-הארץ, ואחרי כמה שעות של התאקלמות והתרשמות היינו שואלים אותו: “תגיד, מהו הנושא החשוב ביותר לבני האדם עלי אדמות?”, ללא ספק הוא היה עונה: “אהבה!”. אין עוד נושא מדובר ונחשק בעולם כמוהו.