אז מה, אחי, אתה רוצה להגיד לי שהכול נגמר?
שמעכשיו ועד חנוכה אין יותר חגים, רק עבודה ולימודים ושיגרה משעממת? 
האורות הגדולים כבו ואנחנו נשארנו בחושך, שוקעים לתוכו של חורף קר?
ממש לא!
חז"ל מגלים שחג שמיני עצרת בא לעולם בדיוק כדי לענות על השאלות האלו.
אחרי הימים הנפלאים של חגי תשרי, בהם היינו כל-כך קרובים לה', ריבונו של עולם אומר לנו: "קשה עלי פרידתכם" – הישארו איתי עוד יום אחד.
אבל רגע, מה תעזור הארכת החג בעוד 24 שעות, אם בסופן ניאלץ בכל אופן להיפרד?
כאן מתגלה הבשורה:
אנחנו לא באמת נפרדים.
הימים הגדולים שעברנו לא עפו מעלינו – הם חלפו דרכנו.
בתקשורת, כשמדברים על החגים, מתאבלים על עשרת אלפים הקלוריות 
שהעמסנו על עצמנו ומחפשים דיאטות בזק להיפטר מהן.
אבל הם מחמיצים את העיקר: מאה אלף הקלוריות הרוחניות 
שספגנו – ואת הכוח האינסופי שטמון בהן להאיר את השנה כולה.
בין אם אנחנו מבחינים בכך ובין אם לא – הימים הללו זרעו בנו כוחות והארות שילכו ויתגלו, יצמחו וילבלבו לאורך כל השנה:
הרצון העדין לתיקון ולהתחדשות שפעם בנו בחודש אלול
התחושה העוצמתית של נוכחות ה' בראש השנה
הטהרה והנקיות של יום כיפור
השמחה הפורצת של חג הסוכות
כל אלו לא נעלמו. הם נשארו אצורים ושמורים בליבנו
– יאירו את דרכנו ויחממו את חיינו גם בימי החורף הקרים, בהתמודדות עם האתגרים שה' יזמן לנו.
והנה דבר מפתיע:
שמיני עצרת הוא החג היחיד שאין בו אף מצווה. לא שופר ולא מצה, לא לולב ולא מגילה.
למה?
כי פשוט אין צורך.
אחרי כל מה שעברנו בחודש האחרון, אנחנו ספוגים בקירבת ה'. "תוכו רצוף אהבה". כל מעשה נוסף הוא מיותר.
אז נסכם:
אנחנו לא סתם ממשיכים ב'מסע' – אנחנו אוחזים בתרמיל מלא ב'משא'.
אנחנו לא "אחרי החגים", אלא "עִם החגים".
האם יש דרך נפלאה מזו להתחיל איתה את החורף? 
