כיצד הפכה מצווה פשוטה וחביבה – "משלוח מנות איש לרעהו" – למרוץ מתיש של קניות, אריזות וחשבונות? המגילה מדברת על דבר פשוט – שתי מנות מזון לאדם אחד, אך איכשהו הפכנו זאת למחול שדים של קונספטים, תקציבים ורשימות.
יש אירוניה מסוימת בכך שמצווה שנועדה להגביר את האחווה והשמחה הפכה למקור של מתח וחרדה. חודש לפני החג כבר שוברים את הראש על רעיונות מקוריים, שבועיים לפני מוציאים כספים על ממתקים וקישוטים, ואז מתחילות הרשימות והחשבונות – מי "בפנים" ומי "בחוץ"?
מאחורי הצלופנים והסרטים מסתתרים גם כאבים אמיתיים – ילדים שנפגעים כשלא מקבלים, אנשים בודדים שאין להם למי לתת, והתחושה שהחג הפך לתחרות חברתית במקום לחגיגה של קירוב לבבות.
בסרטון שלפניכם, הרב יוני לביא מציע דרך פשוטה להחזיר את העומק והמשמעות למצוות משלוח המנות:
