אתם מציעים לצאת לאכול פיצה ביחד, הוא דווקא מעדיף לאכול לבד בחדר. אתם מציעים לנסוע לים, הוא דווקא רוצה לצפות בסרט. כל הורה למתבגר מכיר את התסכול הזה – הרגע שבו הילד שלך, שפעם הסכים איתך על הכל, פתאום הופך למתנגד קבוע לכל הצעותיך.
זו תופעה מוכרת: מתבגרים נוטים ללעומתיות, כאילו מתוך דחף פנימי להתנגד לכל מה שההורים אומרים. ההיגיון? לא תמיד ברור. התוצאה? הורים מתוסכלים ומבולבלים.
אבל למה זה קורה? האם יש בכלל היגיון מאחורי ההתנגדות הזו? ואולי, למרות הקושי, יש בזה גם צד חיובי? והשאלה החשובה באמת – איך אפשר לנווט את הסערה הזו בחוכמה, בלי לאבד את הקשר עם הילד?
התשובות בסרטון שלפניכם:
