למה לטיגיסט אין סבלנות?

ונפתח בחידה:

מה משותף ל"שלום עכשיו", "משיח עכשיו" ו"להחזיר את החטופים עכשיו"?

התשובה היא: בעיקר שני דברים –

1. כולם רוצים דבר חשוב וצודק מאין כמותו.

2. לכולם אין סבלנות לחכות עד שזה יקרה.

כי אין ספק שמלחמת ששת הימים מציתה את הדמיון שלנו.

תוך פחות משבוע הבסנו צבאות של שלוש מדינות ערב והשמדנו את חילות האוויר שלהם.

אבל בל נשכח שמיד עם סיומה החלה מלחמת ההתשה שלקחה יותר משלוש שנים!! והסתיימה בסוג של תיקו מעייף בין הצדדים.

ומה הם החיים, תגידו?

האם הם יותר דומים למלחמת בזק כשבין רגע מתחולל מהפך וזוכים לנצחון,

או שהם נראים יותר כמו התמודדות עיקשת וסבלנית תוך חתירה נחושה לעבר המטרה?

הרב קוק ענה על כך כבר לפני מאה בניסוח קולע: "המציאות אין לה כנפיים".

כי מה לעשות, רוב הדברים בעולם לוקחים זמן וזקוקים לתהליך כדי להתרחש.

זה נכון לגבי יצירת החיים (אבוי לתינוק שישלפו אותו מהרחם כבר אחרי 7 חודשים כי נמאס כבר לחכות)

זה רלוונטי לגבי חינוך ילדים (אין נוסחאות פלא וקסמים לא עובדים. רק השקעה ממושכת ושיטתית)

זה קורה גם בבניית קשר זוגי, בעבודת המידות, ובעצם בכל נושא משמעותי בחיים.

כך לגבי הפרט, ועוד יותר לגבי הכלל – "גאולתם של ישראל קימעא קימעא".

וואלה, לא קל לנו עם זה.

התרגלנו לחיות בעולם דיגיטאלי בו תוך אלפית שניה גוגל סוקר לך את כל מרחבי האינטרנט ובלחיצת כפתור המיקרוגל מסדר לך ארוחה לתפארת.

בעולם כזה אנשים נחפזים על 140 קמ"ש ולא מוכנים לתת צ'אנס למה שדורש זמן והשקעה (אתם יודעים כמה דייטים מסתיימים לא בפגישה הראשונה אלא בשניה הראשונה?).

זה מזכיר לי את טיגיסט. היא הייתה תלמידה שלי והוריה עלו ב"מבצע שלמה" מאתיופיה. שאלתי אותה פעם מה פירוש השם המיוחד שלה.

היא הסבירה שטיגיסט באמהרית פירושו סבלנות.

"ולך יש סבלנות, טיגיסט?", שאלתי אותה בחיוך.

"חחחחח", היא גיכחה, "לי? ממש לא".

כי העובדה שההורים שֶׁלְּךָ בחרו עבורך את השם שָׁלֵו לא הופכת אותך אוטומטית לילד הכי רגוע בכיתה, וכך גם להצמיד לתינוקת את השם טיגיסט לא יעשה אותה מיד סבלנית.

זו משימת חיים שכולנו מתמודדים איתה.

פיתוח שריר הסבלנות והתגברות על קוצר הרוח והחיפזון חיוניים כדי להציל אותנו מחתימה על הסכמי שלום כוזבים, מאמונה במשיחי שקר בדאיים ומכניעה לעיסקאות שחרור חטופים שנשלם עליהם מחיר דמים איום ונורא.

מי שמאמין שיש אלוקים שמנהיג את העולם ושהטוב הולך וגובר במהלך היסטורי מפעים שצועד לאורך דורות רבים, ייקל עליו לצפות ליום בו ננצח גם במערכה הנוכחית ובע"ה נצליח להשיב את החטופים (תגידו: אמן!) ונזכה לראות בעינינו איך מצליחים את הרוע להכריע, איך השלום מפציע ואז גם המשיח מגיע.