איך זה שדבר שנועד לקרב בין לבבות, גורם למתח בין בני זוג ולמקור עימותים בינם לבין הילדים שלהם?
כי אם נִזָּכֵר בהלכה – היא מאד מינימאלית: “משלוח מנות איש לרעהו” – שתי מתנות לאדם אחד.
אבל שימו לב, איך בלי שהרגשנו נוצר פה קרנבל שלם:
חודש לפני פורים כבר שוברים את הראש על הקונספט המקורי, המושקע וה-מ-ה-מ-ם שאנחנו חייבים לייצר השנה.
שבועיים לפני מוציאים הון עתק על רכישת ממתקים ותופינים, יינות וצלופנים, כשידוע לכל שֶׁעִם רובם ניתקע ביום שאחרי, כשפסח הולך וממשמש בפתח.
שבוע לפני כבר מתווכחים על הרשימות – מי בפנים ומי בחוץ, כאילו היו שמות של חטופים בעזה.
מתחילות התחשבנויות, כולל בירור בפנקסי העבר – “זוכר מה הגולדשטיינים הביאו לנו בשנה שעברה?”, וויכוחים קולניים בין בני הזוג על כמה להביא ולמי.
ביישובים מסוימים יש בעלי יוזמה שכבר תפסו טרמפ על העניין ומארגנים משלוח מנות קבוצתי, כולל ‘ביטוח פדיחה’ בעזרת אלגוריתם ממוחשב שתמורת סכום סמלי יוודא שכל מי שרושם את שמך בין הנמענים, המחשב יודיע שגם אתה, כביכול, שלחת לו.
בחג עצמו מבלים שעות בתור למעליות ובטיפוס מדרגות, רק כדי להגיע לביתו של חברך הטוב ולגלות שבדיוק לפני רבע שעה הוא יצא לכיוון הבית שלך אבל פספסתם את הסיכוי להיפגש היום.
ועוד לא אמרנו מילה על הילדים שעיניהם בורקות משלל הממתקים שמציף את הבית והם מפנטזים על המאגרים שהם הולכים לארגן לעצמם עכשיו עד ראש השנה.
ויש עניין נוסף והוא אותם ילדים שנותרים פגועים ומצולקים כי אף ילד בכיתה לא טרח להביא להם משלוח, ואת האנשים הבודדים שכל-כך היו רוצים לתת מנות לאדם קרוב – אבל פשוט אין להם למי…
תגידו, האם כך חייב להיראות הפורים שלנו? האם יש עוד סיכוי לשינוי?
התשובה חיובית בהחלט. יש אפשרות להשתחרר מהקונספציה שהשתלטה עלינו!
כי זה הרי הסוד של פורים, לא? “ונהפוכו”. לא משנה מה היה אתמול – היום יכול להיות אחרת.
איך?
זה מתחיל מלחזור אל הרעיון המקורי של המצווה:
לחבר בין אנשים ולהעצים את הָרֵעוּת ביניהם.
לשם כך לא צריך להוציא הון. כי דווקא הפתק המצורף עשוי להיות משמעותי יותר מהמשלוח עצמו (וממילא אין טעם להדפיס ברכה גנרית שמצא לנו גוגל ושלחנו להדפסה ב-X עותקים).
זה ממשיך מלחשוב דווקא על האנשים שנמצאים בצל או שהלב שלהם דואב והמשלוח שלנו עשוי להדליק בהם את האור ולחבוש את כאבם.
לצד זה חשוב תיאום ציפיות מראש עם הילדים והמתבגרים –
כמה משלוחים הם יכולים לחלק וכמה ממתקים הם רשאים לשמור לעצמם.
והדבר האחרון הוא לזכור שיש עוד מצוות לחג, ואולי בהן שווה להדר אף יותר:
“מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים” (רמב”ם, הל’ מגילה ב,יז).
ומה דעתכם?
איך אתם הייתם רוצים לקיים את מצוות משלוח מנות השנה?
