שאלה: מתי הקשר בין בנים לבנות הופך להיות בעייתי? ואיך אפשר להימנע מלהגיע למצב הזה?
תשובה: לפני הכול חשוב לומר: קשר בין בן לבת, בין גבר לאישה, הוא דבר נ-ה-ד-ר. אהבה זו אחת המתנות המופלאות שריבונו של עולם העניק לאדם. יש בחיבור המיוחד הזה עוצמה ויופי, הוא מביא כל אחד מן הצדדים לשלמות גדולה יותר, וגם מאפשר להם להיות שותפים עם הבורא ולהביא יחד חיים חדשים לעולם.
זו הסיבה שמנקודת מבט יהודית מתייחסים לקשר הזה בשיא הרצינות. אנו מאמינים שאהבה היא לא 'משחק ילדים'. קשר זוגי צריך להופיע בזמן הנכון, בצורה הנכונה ועם האדם הנכון, ואז הוא באמת מדהים ואפילו קדוש.
ולענינינו, גיל הנעורים הוא הזמן בו כל אחד ואחת מאיתנו צריך למקד את המאמצים שלו בעיקר בעצמו. אין הכוונה להיות אגואיסט, חלילה, אבל כן להשקיע בעיקר בפיתוח האישיות שלו, לעבוד על המידות ולגבש השקפת עולם. אם תעשה את זה כמו שצריך, זו שתזכה בך בבוא היום תקבל בן זוג הרבה יותר איכותי.
ומה בינתיים? הרי רבים מאיתנו נמצאים בסביבה מעורבת ונפגשים עם המין השני בסניף, בישב"צים, בשיעורי תורה, בהתנדבויות?
העקרון המנחה הוא ענייניות. אם צריך עכשיו לשבת יחד עם המד"שית ולבנות מערך בנושא תפילה עבור השבט שלכם או שבמסגרת פעולת חב"ב יש דיון רציני על איך לייצר אחדות בעם ישראל, וכולם/ן לוקחים בו חלק – זה דבר אחד.
אבל לשבת עד אחת בלילה על הברזלים בסניף ולפטפט ולחשנ"ש או ללכת לבאולינג ומשם לפיצה בנים ובנות יחד – זה כבר סיפור אחר לגמרי.
ולכן, מי שמרגיש שיהיה לו קשה לשמור על הגבולות האלו, עדיף שיבחר מסגרת יותר נפרדת.
אך מי שיכול להיות שם ולהיות מספיק חזק וחכם כדי להתנהל נכון – אז ייתכן שאדרבה, זו שליחותו, ובע"ה יעשה ויצליח.
ושוב, הצורך לשמור על דיסטנס מסוים בין המינים אינו בגלל שיש בחיבור דבר רע. הפוך. דווקא בגלל שהוא כל כך יקר ערך אנחנו לא רוצים קשרים בוסריים, שטחיים או חלקיים, אלא שואפים להגיע אליו מוכנים, בשלב בחיים בו ניתן גם לממש את הקשר עד הסוף כדת משה וישראל ולחבר שני חצאים של נשמה אחת לדבר שלם.
כל מה שאמרנו עד כה הוא חלק מהרציונאל שעומד מאחורי מושגים כמו "שמירת נגיעה", "שמירת העיניים", הלכות ייחוד ועוד. העולם המערבי מדבר המון על אהבה, אבל בגלל שהוא איבד לגמרי את הגבולות בקשר שבין המינים, התוצאה עצובה מאד. אותה אש שנועדה לחמם ולהאיר את החיים, הופכת לשורפת ומכלה ומותירה אחריה שובל של לבבות שבורים ואנשים בודדים ומתוסכלים.
נכון, הדרך היהודית בתחום שבינו לבינה אינה קלה ליישום. היא מצריכה גבורה וסבלנות, אבל הפרי שלה הוא הכי מתוק בעולם.
