1. יום הַאֵם – יא' חשון, יום פטירתה, הוא יום ה'אם' (בגימטריא 41) מתחילת השנה – שלושים ימי תשרי ועוד 11 ימי חשוון.
2. בת 36 היתה במותה. רחל חייתה הכי מעט שנים מכל האבות והאמהות, ובכל זאת הותירה חותם כה גדול על עַם ישראל.
3. רחל ולאה היו תאומות, אולי אפילו זהות. ייתכן שזה מה שאיפשר ללבן להחליף אותן בליל הכלולות מבלי שיעקב יבחין בתרמית עד הבוקר.
4. רחל היתה רועת הצאן של אביה. כשיעקב התחייב לעבוד שבע שנים כדי לזכות בה, הוא בעצם החליף אותה בתפקיד התובעני הזה. ייתכן שבזכות זה הזמן חלף "כימים אחדים באהבתו אותה". הוא זכר כל הזמן שכל קושי – שָרב או כפור, זאבים או שודדים, שהוא נאלץ להתמודד איתם – בעצם נחסך מאהובת ליבו והדבר נתן לו כוח.
5. לוותר על הכול – כשרחל מסרה ללאה את הסימנים, היא לא ויתרה על הבלעדיות של הקשר עם יעקב בכך שאיפשרה להכניס הביתה עוד אישה מלבדה. היא ויתרה לגמרי על הסיכוי להתחתן איתו!
לא היתה לה שום אפשרות לִצְפּוֹת מראש שיעקב יתעקש לעבוד עוד שבע שנים כדי לשאת גם אותה.
האם אפשר לדמיין נערה שמוכנה לוותר בליל כלולותיה על אהוב ליבה למען מישהי אחרת?!
6. שש מאות שנה לאחר מכן, הולך יהונתן בן שאול (משבט בנימין בנה של רחל!) בדרכה, ועושה את הבלתי יאומן ומוותר על כתר המלוכה לטובת דוד (משבט יהודה בנה של לאה!). האם ייתכן שלזה רמז דוד בקינתו עליו "נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים" – מאותה אהבה מופלאה של רחל לאחותה?
7. גניבת התרפים – למרות התרגיל האכזרי שעשה לה בליל הכלולות, למרות שכל השנים ניסה לעשוק אותה ואת בעלה – כשרחל נפרדת מאביה היא דואגת לו ומנסה לחלצו מהמשך שקיעה בעבודה זרה ולוקחת לו את התרפים. בסופו של דבר היא משלמת על כך בחייה כי יעקב שלא ידע מהסיפור מטיל את הקללה: "עִם אשר תמצא את אלוהיך – לא יחיה".
8. "הבה לי בנים" – בעת לידת בנה הראשון, בדיוק ברגע שנשים אחרות מתפתלות מייסורי הלידה ונשבעות לא ללדת עוד לעולם, רחל מעניקה לבנה את השם 'יוסף' ומתחננת – "יוסף ה' לי בן אחר". אלוקים, תן לי עוד אחד. בבקשה, רק עוד ילד…
9. קבר רחל היה אמור להימסר לפלשתינאים במסגרת הסכמי אוסלו. ברגע האחרון שינה ראש-הממשלה את דעתו והותיר אותו בידיים יהודיות. ייתכן שהיו אלו מילותיו של חבר הכנסת מנחם פורוש שהתפרץ ללישכתו של רבין וזעק לו בדמעות: "מאמא רחל! איך אתה יכול לעשות לה את זה?! עם ישראל לא יסלח לך לעולם אם תפקיר את אמא…", שנגעו בליבו של ראה"מ ושינו את החלטה.
10. רק מי שבעצמה היתה מוכנה לוותר על הכול למען הזולת ולשלם כל מחיר כדי לזכות לילד, יכולה לעמוד מול ריבונו של עולם ולטעון: 'גם אם לא מגיע להם ועל אף שחטאו – אלו הילדים שלך. תחזיר אותם בבקשה הביתה…'.
והקב"ה משיב: "מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה…ושבו בנים לגבולם".
