הביטו רגע בתמונה:
זהו פול אלן מאנגליה, צייר ומעצב, וככל הנראה שיאן העולם בקעקועים.
810 מהם מעטרים את גופו ומלבד כפות הרגליים אין אזור בגופו שֶׁחַף מהם.
כן, יש מצב שהוא קצת הגזים (יכול להיות שבגלל זה הוא עדיין רווק?),
אבל מה שבטוח הוא שאופנת הקעקועים נפוצה מאד בימינו.
אנשים רבים מעטרים את גופם בקעקועים ורואים בזה סוג של קישוט יפה.
אלא שבאופן מפתיע התורה אוסרת זאת באופן מוחלט:
“וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אני ה'” (ויקרא יט,כח).
חשבתם פעם למה? מה איכפת לתורה מקישוט אסתטי?
הרי אין שום איסור להתלבש יפה או להתאפר, לא?
הרמב”ם מסביר שקעקוע היה מנהגם של עובדי עבודה זרה שחרתו על גופם אות נאמנות לאליל שלהם.
אבל אם כך, מה נגיד בימינו? הרי אנשים עושים זאת מסיבות אסתטיות. האם עדיין יש בעיה בקעקועים?
******************************
איננו יודעים את כוונתה הנסתרת של התורה ומצוות צריך לקיים בכל מצב בלי קשר לשאלה האם הטעם שלהם רלוונטי בעינינו.
ובכל זאת, ייתכן הסבר נוסף לאיסור לקעקע את הגוף שלנו:
מדובר בתהליך בלתי הפיך.
שלא כמו בגדים או איפור שניתן להסיר ולשנות, הקעקוע תקוע איתך לתמיד.
מה שחרתת על גופך בגיל 17 יתנוסס שם לראווה גם בגיל 37 וגם בגיל 87.
ופה בדיוק הבעיה!
כי על האדם להיות תמיד בתנועה קדימה.
להתחדש, להשתפר, להשתדרג.
לקבע את עצמך עם ציור אחד, יפה ככל שיהיה, זה בעצם סוג של ‘עבודה זרה’.
זה להפוך את עצמך לפסל סטטי, בעוד שאדם חייב להיות דינאמי.
עליו לשאול את עצמו בכל יום הולדת ואולי בעצם בכל יום:
האם אני לא דומה מידי לאיך שהייתי אתמול?
האם לא התאהבתי באזור הנוחות שלי והתמכרתי להרגלים הישנים?
**************************
הנה דוגמא נהדרת לאדם שאימץ את הגישה הנכונה לחיים:
בשנת 1952 ניסה אדמונד הילרי מניו-זילנד לעשות את הבלתי אפשרי:
לכבוש את פיסגת ההר הגבוה בעולם – האוורסט.
זה היה פרויקט יומרני שטרם הושג עד אותו יום, ורבים קיפחו את חייהם בדרך אליו.
אחרי שבועות של הכנה הילרי טיפס על ההר והצליח להגיע למקום שחשב שהוא הפיסגה.
רק אחרי שירד התבררה הטעות והאכזבה היתה נוראית.
למרות זאת, נערכה לכבודו קבלת פנים מרשימה בבריטניה והוא זכה למדליה יוקרתית כהוקרה על הניסיון הנועז.
באותו אירוע נתלתה תמונה גדולה של האוורסט כרקע.
הילרי הנרגש הודה לקהל על הכבוד, אך אז פנה אל התמונה והחל לדבר ישירות אל ההר עצמו:
“הפעם אתה ניצחת אותי. אבל דע לך שזה עוד לא נגמר. אני אביס אותך. כי אתה אומנם גדול, ענק, עצום, אבל…זהו! לא תגדל יותר.
אני, לעומת זאת, אמשיך לגדול”.
כעבור שנה, בשנת 1953, היה הילרי לאדם הראשון שדרך על פיסגת האוורסט.
ומה אתכם?
אילו פסגות אתם הולכים לכבוש השנה?
