“אמא נגשה אל החלון והתחילה לבכות”, סיפר שי גרוס בן ה-6, “היא הסתכלה אל הכוכבים, עצמה את העיניים ובירכה ‘להדליק נר של שבת’.
למה את בוכה, אמא?”, שאלתי. בתור החטוף הצעיר ביותר באנטבה, עבורו האירוע היה נראה כמו הרפתקאה גדולה.
“כי אנחנו פה, ומי יודע מה יעלה בגורלנו”, התייפחה האמא, “והאחים שלך, עדי ורוני, רחוקים שם בארץ…”.
הרב גורן חיבר תפילה מיוחדת בכתב ידו ומסר אותה לאח של שי שיאמר בבית הכנסת בשבת. אחרי שחרית הילד הקריא את התפילה ובאותו רגע קרה דבר מטלטל.
הסבתא, אישה ניצולת שואה, התפרצה אל עזרת הגברים הכניסה את ראשה אל ארון הקודש וזעקה: “ריבונו של עולם, את כל המשפחה שלי איבדתי בשואה. לפחות אל תיקח לי את מה שנשאר. תשאיר לי את הנכד…”, וכל הקהילה געתה בבכי.
מה שהם לא ידעו הוא שבאותן שעות ארבעת מטוסי ההרקולס של צה”ל עשו את דרכם לאנטבה.
אמנון הליבני, אחד הטייסים, סיפר לאחר מכן:
“הדרך היתה קשה מאד. המטוס בקושי הצליח להמריא בגלל המשקל הגדול ומזג האוויר היה סוער. כל הדרך הטלטלנו ולוחמי סיירת מטכ”ל הקיאו.
אבל ברגע שהגענו לאנטבה פתאום התבהרו השמים ושדה התעופה נפרס לפנינו כאילו מחכה לביצוע המשימה. אני אתיאיסט גמור אבל אני אומר לכם: באותה שבת אלוהים עבד שעות נוספות…”
כל זה קרה בדיוק השבוע לפני 47 שנה, ומאז שבת פרשת חוקת מכונה “שבת אנטבה”.
נס מדהים התרחש ועולם שלם נותר ללא מילים מול התעוזה והאומץ של העם שאת בניו לא יפקיר לזר ויעשה הכול, גם במרחק 4,000 ק”מ, כדי להשיב בנים לגבולם.
שווה לצפות גם: נאום יוני נתניהו לפני העליה למטוס
רגעי החילוץ (מתוך הסרט “מבצע יונתן”)
ביצוע מרטיט לארץ צבי ע”י החזן הצבאי הראשי
