עמדתי להיכנס לשיעור כשהסלולארי צלצל. על המסך הופיע צמד המילים: מספר חסוי. התלבטתי האם לענות אבל הסקרנות גברה.
“היי הרב. אני לומדת בכיתה יב’ כאן באולפנה”, נשמע קול צעיר מעבר לקו, “אפשר לשאול משהו?”
“בשמחה”, עניתי, “אני נכנס עוד רגע לשיעור הלכה בכיתה יא’. רוצה לקפוץ לחדר שלי בהפסקה שאחרי ונדבר?”
“לא”, ענתה בנחרצות, “אני מעדיפה ככה”, ובלי לחכות הטילה פצצה: “השאלה שלי כזו: אני יוצאת עם מישהי כבר שלושה חודשים”.
לקח לי שניה לעכל את המידע החדש, וכדי להרוויח זמן ולוודא שבאמת הבנתי פשוט שיקפתי: “את יוצאת עם מישהי שלושה חודשים”.
“כן”, אמרה בקלילות כאילו אין דבר טבעי מזה בעולם. ליתר ביטחון היא הוסיפה הבהרה “כמו בן ובת, אז בת ובת”.
“אוקיי”, אמרתי ולקחתי נשימה עמוקה. “אז אתמול גיליתי פתאום שהיא לא יהודייה. דיברנו על משהו וזרקתי מילה על גויים וההתנהגות שלהם והיא ממש התעצבנה. ‘זה ממש גזענות’, היא אמרה לי, ‘גם אני לא יהודייה. אז מה, אני פחות שווה?!’. ההורים שלה עלו מאוקראינה כשהייתה תינוקת ומתברר שאמא שלה גויה. מה אני אגיד לך, הרב, הייתי בהלם”.
“וואו, זה באמת גילוי מפתיע”, ניסיתי להביע אמפתיה שתסתיר את העובדה שגם אני בהלם.
“קיצר, השאלה שלי זו: היא אמרה לי ‘תחליטי! את איתי עד הסוף ולא משנה אם אני יהודייה או לא, או שאנחנו נפרדות עכשיו’. ואני ממש בדילמה, הרב, מה לעשות. מצד אחד אני ממש נמשכת אליה ואוהבת אותה. מצד שני, היא לא יהודייה. אז מה אתה אומר?”
מזל שכיתה יא’ חיכתה לי לשיעור הלכה ואני יכולתי לנצל זאת כדי להודיע שאני ממש חייב לסיים אבל אשמח להמשיך לדבר על כך בהפסקת הצהריים.
הייתי ממש נבוך. מרגע שקלטתי שיש פה קשר אינטימי בין שתי בנות, הייתי בטוח שעל כך השאלה. והנה מתברר שבעניין הזה כלל אין התלבטות. הנערה יודעת שהיא מתקשרת לרב ובכל זאת בחרה שלא לפתוח כלל את הנושא הזה. מה שהטריד אותה היה העובדה שבת הזוג שלה לא יהודייה.
תוך כדי שאני צועד לכיתה חלפה בראשי מחשבה: ‘ואולי עדיף כך? אם היא בוחרת להיות בקשר זוגי עם מישהי אולי עדיף שזה יהיה עם לא יהודייה, ולא שתצרף אליה בת ישראל כשרה לזוגיות שכזו…’.
השיעור שעסק בהלכות שבת הכריח אותי לעצור את זרם המחשבות ולהתמסר לדיני בורר, אבל ידעתי שהפסקת הצהריים קרובה ואהיה חייב לתת תשובה. מה אומרים?
הזמן חלף ביעף ובהפסקה הבאה שוב נראה על הצג ‘מספר חסוי’. התפללתי לה’ שישים בפי את המילים הנכונות. בליבי שמחתי על העובדה שאותה תלמידה בוחרת לפנות לרב ומחפשת מענה רוחני לשאלתה, למרות המקום שהיא נמצאת בו. בתחילה עשיתי ניסיון עדין לגשש האם יש מה לדבר על עצם הקשר עם בת זוג, בלי קשר לשאלת המוצא שלה, אבל מהר מאד קלטתי שבנושא הזה אין על מה לדבר. היא לא הייתה פתוחה לשמוע.
מיהרתי לעבור אל השאלה עצמה ואמרתי לה כך:
“אני חושב שאת צודקת. התחושה שלך שיש משהו לא בסדר בקשר זוגי בין יהודי לבין גוי – נכונה. אנחנו מכבדים כל אדם שנברא בצלם, אבל לעם ישראל היה חשוב לכל אורך ההיסטוריה לשמור על זהותו וייחודיותו. היו יהודים שהעדיפו למסור את הנפש ולא להתבולל בין הגויים והתחושה שלך שזוגיות עם גויה היא דבר לא נכון, מוצדקת. זה בטח לא קל להיפרד ממישהו כשכבר נוצר קשר בינינו, אבל אני מברך אותך שהקב”ה ייתן לך את הכוח לעשות את ההחלטות הנכונות”.
השיחה שלנו הסתיימה והיות שהיא התנהלה ממספר חסוי אין לי מושג במי מדובר ומה קרה בהמשך. אני מקווה שההכוונה שלי הייתה נכונה ולא יצאה תקלה מתחת ידי.
הרציונל שמאחוריה היה זה: למרות שעצם הקשר הזוגי עם אישה הוא בעייתי על פי ההלכה, אם אותה אחת תהיה גויה – זו כבר התרחקות נוספת שיהיה קשה הרבה יותר לחזור ממנה. לעומת זאת, אם היא תבחר לנתק את הקשר הנוכחי מתוך חיבור לזהות היהודית שלה, מי יודע, אולי הצעד הזה יעורר אותה להמשיך גם הלאה ולבחון מחדש את המצב שהיא נמצאת בו.
ומה דעתכם? כיצד אתם הייתם עונים לה?
