רוב האנשים יגידו שלכל ילד יש שני הורים: אבא ואמא. אבל האמת היא שיש לו 3. הרי כך אמרו חז"ל: שלושה שותפים באדם, אביו, אימו והקב"ה.
אביו ואימו שנתנו לו את הגוף, ואלוקים שנתן בו את הנשמה. ההכנסה של השותף השלישי לתוך המשוואה חשובה מאין כמותה.
היא מזכירה לנו שהשידוך בינינו לבין הילד שלנו הגיע משמים. ממילא הוא מדוייק לגמרי. נכון, שלפעמים נדמה לנו שהילד של השכן ירוק יותר והרבה יותר קל לגדל אותו, אבל עובדה היא שאלוקים בחר לתת לנו דווקא את הילד שלנו ולא את זה של השכן.
כנראה הוא בכל זאת חשב שמבין מיליארדי הילדים בעולם – דווקא הילד/ה הזה הוא הכי מתאים לנו. העיקרון הזה הוא כמובן דו-צדדי:
מצד אחד – הילד הזה הוא הכי מתאים לנו ההורים, וגם אם מרגיש לנו לפעמים שהוא עושה לנו בי"ס – כנראה משמים חושבים שאנחנו צריכים לעבור את הבית ספר הזה.
ומצד שני – גם אנחנו ההורים הכי נכונים והכי מתאימים עבור הילד הזה. לפעמים אולי נדמה לנו שזה גדול עלינו, שאנחנו לא בנויים לזה – אבל מה לעשות הקב"ה חשב אחרת, ולא סתם הוא בחר לשים דווקא אותנו כדי לגדל ולחנך את הילד הזה.
הידיעה החשובה הזו על שלושת השותפים שיש בכל ילד ועל השידוך שהגיע ישר מן השמים, נוטות להישכח במרוצת החיים, ולכן חשוב כל הזמן להיזכר בה – להסתכל מידי פעם על הילד שלנו, להרים את המבט אל השמים ולהבין מאיפה הכול הגיע.
והנה טיפ קטן: אני מכיר זוג הורים שכשהם הולכים לנהל שיחה מאתגרת עם הנער המתבגר שלהם הם דואגים להכין, לא 3 כיסאות – לאבא, אמא ולילד, אלא 4.
