מידי פעם שומעים בחדשות על עוד ילד ששם קץ לחייו כי ילדים פרסמו עליו דבר מביך, צילמו אותו, עשו לו שיימינג.
מה שמזעזע במיוחד בכל המקרים האלו שאומנם היה ילד או שניים שהיו הפוגעים, אבל מלבדם היה שכבה שלמה או בית ספר שלם שעשו לייק, שיתפו או לפחות שתקו. היו אדישים.
איך ייתכן? איך יכול להיות שמתוך מאתיים ילדים לא קם אחד ואמר – תעצרו. אסור לעשות את זה. או ששיתף מישהו מבוגר במה שקורה…
שימו לב לדבר מעניין. משה רבינו, גדול הנביאים והמנהיג שהוציא אותנו ממצרים ונתן לנו תורה, לא קיבל את השם שלו מהוריו אלא דווקא מאישה מצריה. בת פרעה. היא בוחרת לקרוא לו דווקא משה כדי להזכיר ש"מן המים משיתיהו".
רגע, אבל אם כך היה צריך לקרוא לו משוי ולא משה
התשובה היא שנסיכת מצרים רצתה להעביר מסר חשוב לבנה המאומץ. אל תהיה רק משוי. תהיה משה. אחד שמציל אחרים מן המים. אל תשכח כל ימי חייך שאתה הושלכת אל המים ונמשית מתוכם על ידי, ותכוון את עצמך כל החיים להיות כזה – רגיש, קשוב לייסורי הזולת, מוכן להירתם בעת הצורך כדי למשות אחרים מן המים.
אין ספק. ביום שיוצא מן הארמון, בגיל 13 לפי חז"ל… הוא מסכן את עצמו ומציל עבד יהודי שכמעט מוכה למוות ע"י נוגש מצרי. את המהלך הזה שהתחיל בתור נער הוא ימשיך בתור אדם בוגר וימשה את ישראל ממצרים.
וחזרה אל הילדים שלנו – אנחנו צריכים לגדל אותם להיות מושים. רגישים, איכפתיים, אמיצים. לדבר על כך בכל הזדמנות ולכוון אותם לשם.
הנה טיפ קטן שיוכל לסייע לזה: הרבה פעמים אנחנו עושים מעשים של חסד והתנדבות אבל רגילים לשמור בסוד. מתן בסתר זו המעלה הגדולה ביותר. אבל כשמדובר בילדים שלנו – חשוב לפרסם, לספר ולשתף. דוגמא: בישול לשכנה יולדת. ביקור חולים. וכך גם הם ילמדו להיות אנשים כאלו. להיות מושים.
הופק באולפני ערוץ 7.
